ממדבר מתנה
ממדבר מתנה. מאחד יוצא שלוש

בחודש התשיעי להריונה חבקה עינת דורון את התאומים שנולדו לה חודשיים קודם לכן. מתוך מגזין פנימה לחודש אלול

איילת כהנא , ב' באלול תשע"ג

עינת דורון
עינת דורון
פנימה

עינת דורון לא תיארה לעצמה שבשנות הארבעים לחייה היא תעבור לנגב ותצרף למשפחתה החדשה שלושה מתוקים נוספים, אבל כמלווה נשים להתפתחות אישית ועסקית היא מאמינה שהכול יכול לקרות. בריאיון שנע בין העסקי לפרטי ובין הקבוצתי לאישי היא עונה על כמה קושיות, כמו איך אפשר להצליח בטיפולי פוריות ומה מיוחד כל כך בעסקים של נשים דתיות

עינת דורון (47) דחפה את היוזמה הפרטית הגדולה שלה הכי רחוק שרק אפשר. במסע מישראל להודו ובחזרה, מחנות קטנה במרכז הארץ לנגב ולדרום הר חברון, עינת לא עוצרת. והכי חשוב - לא נשברת. הדרמתי לקיבוץ הכי שוקק בנגב כדי לשמוע סיפור גדול מהחיים.

"גדלתי במושב ניר צבי, במשפחה של נשים יוזמות", היא פותחת, מצביעה על נקודת הציון הראשונה בחיים מלאי אתגרים. "לאימא היו כמה וכמה עסקים קטנים. לאחותי יש היום עסק פעיל, ואני כבר בגיל עשרים ואחת הייתי בעלת עסק קטן בתחום הייבוא".
"בזמנו אימא שלי קלטה שכסף לא ייצא מהלולים שיש לה והיא העלתה רעיון להקים בהם עסק משולב של סוכנות דואר, שלא הייתה קיימת במושב, עם חנות מתנות.

"החנות של המתנות מסקנדינביה הייתה מדהימה", משחזרת עינת את ימי ילדותה. "אחרי הלימודים הייתי מוכרת בחנות, בדואר הייתי ממיינת מכתבים, פותחת כמה מהם מתוך סקרנות ואחר כך מלקקת את שולי המעטפה בחזרה... כל הזמן צמחו אצלנו בבית עסקים חדשים. זה משהו שממש נטבע בי. בהמשך, בכל יום שלישי, היינו יוצאות אני ואחותי מבית הספר ונוסעות לתל אביב כדי לעשות את הקניות לחנות נוספת שאימא פתחה - מוצרי חזרה לבית הספר".

אז אפשר לומר שאימא שלך השפיעה עלייך מאוד.
"בהחלט. יש שאלה שנשאלת היום: מה הופך אותך להיות יזם? האם זו אנטיתזה לאחד מההורים או דווקא החיבור עם ההורים? ערכו מחקר מדהים בנושא, ואף אני השתתפתי בו. המחקר בודק מאיפה מגיע האופי היזמי אצל אנשים. אני באופן אישי יכולה לראות איזו השפעה הייתה לאמא שלי עליי, על צורת ההסתכלות שלי על העולם. בזכותה אני מסתכלת כל הזמן דרך משקפיים של הזדמנויות".

מה המרחב מזמן לי

הזדמנות חייה של דורון נקרתה בדרכה לפני שש שנים, כאשר עברה לדרום בעקבות נישואיה לערן.
"ערן קבע את מושבו בדרום ואני הדרמתי לנגב בעקבותיו. הייתי אז גרושה, אם לילדה בת אחת עשרה. לערן, שעבד במדרשת בן גוריון, היה ברור שהוא רוצה להמשיך לגור בשדה בוקר. לא הייתה לי בכלל שאלה אם לעבור או לא, משום שההסתכלות העמוקה שלי בחיים היא לראות מה מזמן לי המרחב הזה. כשיזם צריך לעשות שינוי הוא לא יהדוף אותו, כי יש לו היכולת להסתכל על מה שייוולד שם".

עינת אומרת את המשפט האחרון כמעט מבלי לשים לב, אבל האמת שלמשפחת דורון היה דווקא קשה ללדת, ובכל זאת כנראה שאפילו היא לא דמיינה מה ייוולד שם. עינת כבר הייתה מבוגרת כשנישאה, גם ערן לא היה כל כך צעיר ובכל זאת החלום על משפחה לא הרפה. היא עברה טיפולי פוריות רבים ובינתיים, יחד עם הציפייה, ניסתה להתפתח. היא התפטרה מעבודתה כמנהלת עמותה ועברה לנגב. 
 
לא הלחיץ אותך לעשות שינוי כל כך גדול, לעזוב את העבודה במרכז ולהישאר בלי כלום?
"להפך, זה הרגיע אותי. הגעתי למדבר להתחלה חדשה. אנשים שמסתכלים על הנגב אומרים שיש בעיות של תעסוקה, שהמרחק מגביל, שהאוכלוסייה קטנה – כביכול יש המון חסמים ליזום, לנשים בעיקר, וזה אפילו דבר מוכח. הנגב אכן מציב אתגרים גדולים, אבל מצד שני יש הזדמנות ליזום דברים גדולים, ולנשים על אחת כמה וכמה".

מדוע?   
"כי את יוצרת מרחב חדש. זה מה שקרה לי. יצרתי לעצמי די במכוון ואקום. אמרתי אוקיי, אין עבודה ואין ערים קרובות, אבל לא רצתי לחפש עבודה. לקחתי כמה חודשים וחיכיתי לראות מה יעלה בחכתי. 
"כמה זמן אחר כך הייתה לערן נסיעה לימודית למרוקו בנושא קואופרטיבים של נשים. הצטרפתי לנסיעה בה הכרתי ארגונים ועסקים של נשים במרוקו, דבר נפלא לכשעצמו. ראיתי איך המודל הזה בנוי, וכמה שותפות בין נשים היא מנוף גדול מאוד. כשחזרתי היה לי ברור שאני רוצה לעזור לנשים להקים עסקים".

מהר מאוד הפכה עינת מחשבה למעשה. "הרבה זמן גלגלתי בראשי את הרעיון של קבוצה. בהתחלה חברתי לארגון אמריקני עם הרעיון לפתוח מעגל למידה לנשים, שבו הן ילמדו איך לפתוח עסק. אך בסופו של דבר לא הצלחתי להגמיש את הקריטריונים, והם לא היו ערוכים לעבוד עם נשים במצב סוציו-אקונומי נמוך.
"לאישה שגרה ביישוב נידח, שהיא גם אימא עם רכב אחד באזור מגורים מאתגר, יש נקודת פתיחה יחסית רעה", היא מסבירה. "התחלתי להסתכל על נשים יהודיות בנגב כעל נשים שמתמודדות עם חולשות שהמקור שלהן הוא המרחב שהם גרות בו ולא בהכרח סכום ההכנסה. עם הזמן למדתי הנחיית קבוצות והתחלתי ליצור קבוצות למידה. 
"באותה תקופה העברתי קורסים וסדנאות בכל הנגב. מאז פיתחתי עוד מוצרים קבוצתיים ועזרתי לנשים 'אחת על אחת' בפתיחת עסק, כשאני מביאה לתוך הליווי הזה תכנים בכלל לא עסקיים".

כמו מה למשל?
"הרבה מהחסמים והאתגרים שנשים ניצבות בפניהם קשורים לתפיסות שלהן של מהו עסק ומה הוא דורש מהן. נשים שואלות את עצמן: איך אצליח לרתום את הבית לפעילות הזאת? איזו מערכת תמיכה אני צריכה? איך אתמקד בעסק ואאמין בעצמי?
"בפתיחת עסק אנחנו מטפלים גם בחסמים רגשיים, ולפעמים בחסמים חברתיים וקהילתיים. נשים רבות מקימות עסקים בקהילה והן צריכות להתמודד עם דברים כמו שיווק בתוך הקהילה וכמו ההפנמה שהן בעלות עסק. הן צריכות להפנים שהן לא רק אימהות ורעיות, ולהתחיל לחשוב איך הן מוכרות את המוצר שלהן".

היזמות האישית - אתגר המשפחה

אנו ממשיכות בקו היזמות, ועינת מתחילה לספר לי את הסיפור המרתק של משפחת דורון המורחבת שהתפתח במקביל.
"ערן היה רווק בן שלושים ותשע כשהכרתי אותו, והוא מאוד רצה ילדים", היא מספרת. "הוא ראה במשפחה דבר חשוב שהוא רוצה. לי היה ברור שערן חייב להיות אבא. הוא בן אדם שיש לו כל כך הרבה מה לתת, יש לו דרך מאוד מיוחדת בחיים. אחד הדברים שהניעו אותי ושבזכותם לא התייאשתי בכל התהליך הזה הוא שהיה לי ברור שאין מצב שלא יהיו לנו ילדים".
לכאורה, לא הייתה להם שום בעיה פיזית. הבעיה הייתה שבגילה, היה לעינת קשה להחזיק היריון. "יש פנים פיזיות ופנים רוחניות לסיפור. בצד הפיזי לא הייתה לי בעיה. הבעיה שלי הייתה הגיל שלא שיחק לטובתי, הלחץ שהתחתנתי עם רווק וההבנה שהרבה מההצלחה תלויה בי. מהצד הרוחני, זו באמת אמונה חד משמעית שלא נראית לי שקיימת אפשרות שלא יהיו לנו ילדים. זו אמונה מאוד חזקה".

ממה היא נובעת?
"אני חושבת שאנחנו כמו בסירה. חותרים, והתפקיד שלי הוא לא להפסיק לחתור. הסירה הקטנה מתנועעת, הגלים הגבוהים מתנפצים עליה, יש סכנות. אבל אסור לי להפסיק לחתור. זה ממש כמו ביזמות. הייאוש של מה יהיה ומה לא יהיה קיים, ובכל מקרה אני חותרת. בסך הכול אין לנו יכולת לנבא מה תהיה התוצאה, אבל אנחנו יכולים להיות אחראים על ההשתדלות".

שינוי מטרה

בחיים כמו בעסקים, גם כאן דורון משתמשת לאורך השיחה במונחים מקצועיים הלקוחים מעבודתה: פרויקטים, מטרות ויעדים. המפנה מבחינתה אירע כשהם החליטו לשנות את המטרה.
"המטרה הראשונית שלי הייתה להיכנס להיריון וללדת. אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני טועה, ושיניתי את המטרה לגמרי. הבנתי שהמטרה שלי היא ילד ולא היריון. כל זמן שאחזיק בהיריון כמטרה שום דבר לא ילך, כי זאת לא המהות של הדברים. זה אגו. לקח לי הרבה זמן לשנות את זה. עברתי שישה טיפולים לפני ששיניתי את המטרה.
"פתאום נפתחו אופציות", היא מסבירה את השינוי, "אם המטרה היא היריון, האופציה היחידה היא טיפולים. אבל אם המטרה היא ילד אז נפתחות אופציות נוספות כמו אימוץ ותהליך פונדקאות. אם יש יותר מדרך אחת אז יש אפשרות לבחור בין החלופות. היינו בתהליכים של אלטרנטיבות. בסופו של דבר החלטנו ללכת על פתרון הפונדקאות והוצאנו לכאורה את ההיריון מהמשחק"...

הכתבה המלאה בגליון אלול החדש!
ֿ

לדפדוף בגליון פנימה לדוגמא לחצו כאן