חמוטל בן זאב עדין כותבת להיטים

את השיר 'לתת' היא כתבה במטבח ביתה בזיכרון יעקב, כשסביבה ילדים ובידה תינוקת. בריאיון ל"פנימה" חושפת חמוטל את סיפור חייה.

רחל קידר , י"ד בטבת תשע"ד

משפחת בן זאב
משפחת בן זאב
פנימה יח"צ

אישה קטנה בלבוש פשוט, חצאית ארוכה, כיסוי ראש וחיוך שובה לב. כך מופיעה לפניי חמוטל בן זאב, משוררת, פזמונאית ומחזאית, כלת פרס מפעל חיים של אקו"ם לשנת 2007. בתמונות שלה עם אחיה מבינים עד כמה היא דומה לערן, שחקן תיאטרון, ולדורי, מגיש רדיו וזמר מוכר.

הכישרון של האחים לא נפל רחוק מהעץ. חמוטל בן זאב זכתה להיוולד אל תוך כר חם ומחבק של הורים אמנים אשר תמכו וטיפחו את כישרונות הציור והכתיבה שלה עוד משחר ילדותה. בסיס איתן זה מלווה אותה ומשמש לה כמנוף עד היום. 



בימים אלה יוצאת חמוטל בן זאב עם פרויקט חדש, 'הביטו אל האור'. זהו מופע בהשתתפותה יחד עם הזמרת עדי לביא והרכב נגנים, ואלבום אוסף כפול המאגד את מיטב להיטיה. עוד סיבה טובה להיפגש עם האישה הלבבית הזאת לשיחה על כוס תה צמחים.

"נולדתי בתל אביב למשפחת אמנים", היא מספרת, "אבא שחקן ואימא מורה שטיפחה מילדות את כישרונותינו האמנותיים. ספגתי בבית אמנות מכל כיוון - הורים שכל עולמם היה תיאטרון, מוזיקה, השפה העברית והומור. איזו זכות זו לגדול בבית כזה. 

"אבי ע"ה, השחקן מרדכי בן זאב, היה ממייסדי הבימה, הקאמרי, תיאטרון היידיש, הסמבטיון ותיאטרון חיפה. אמי בתיה ע"ה הייתה זמרת, שחקנית ומורה ברוכת כישרונות ומלאת השראה. היא המציאה את רעיון המשחק בארץ והעמידה דורות של תלמידים, אהבה תיאטרון וזמר עברי ותיעדה הכול במצלמה הקטנה שלה. גדלתי בבית שאין ישראלי ממנו". 

 

ספגה אמנות מכל כיוון                                                          צילום: טל סתת-יפרח



תמיד בתהליך יצירה

בתחילת שנות השישים, עם הקמת תיאטרון חיפה, עברה המשפחה מתל אביב לחיפה. חמוטל הייתה אז בכיתה א' ומאז ומתמיד היו לה געגועים לחזור לתל אביב. 
"אחרי הצבא", נזכרת חמוטל בחיוך, "חזרתי לתל אביב אל האזור שבו גדלתי, שהיה פעם הכי צפון תל אביב - גשר הירקון, שוק בזל. גם היום אני חוזרת לשם, מטיילת ברחובות ילדותי ונושמת זיכרונות רחוקים. תל אביב זאת הגרסא דינקותא שלי". 

מתי הגיעה הכתיבה?

"הכתיבה הייתה תמיד חלק מחיי. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ציירתי ויצרתי, ועוד לפני שידעתי לכתוב הייתי מכתיבה שירים לאמי והיא הייתה שולחת אותם לעיתון הילדים 'אצבעוני'. מאז ועד היום שולחן העבודה שלי נראה אותו הדבר, תמיד יש עליו משהו שנמצא בתהליך יצירה".

חלמת שתהיי פזמונאית? 

"בילדותי ובבגרותי ציירתי, למדתי במדרשה למורים לציור ואמנות פלסטית בבית ברל. חשבתי שאהיה ציירת כשאהיה גדולה. כולם חשבו כך. הכתיבה הייתה יותר תחביב. בעבודות שלי במדרשה הייתי משלבת טקסטים והמורה, האמן רפי לביא, אמר לי: את צריכה לכתוב. תמיד אהבתי לכתוב, אבל לא חשבתי שאני מספיק טובה כדי להיות משוררת או סופרת".

איך מגיעים הרעיונות לכתיבה שלך?

"כתיבה צריך לתרגל, כמו שריר", מגלה חמוטל, "צריך להיות קשובים לסביבה ולהרגיש מה נכון ומה עובד. זה דורש חריצות ומשמעת. אני לא מחכה שתבוא ההשראה אלא מתיישבת לעבוד ואז השכינה מגיעה. הכתיבה דורשת כוחות נפש שבאים מבפנים. היא חושפת את הפנימיות שלך, וזהו תהליך שהוא לעתים לא קל אך מרתק. הכתיבה מרפאת, משחררת ומיטיבה לכל אדם. בדיבור אין חזרה, אבל כשכותבים אפשר לשנות ולערוך".

מעוזרת מלצר לבעלת בית

בתחילת שנות השמונים קיבלה חמוטל מלגת השתלמות מקרן ישראל-ארה"ב ונסעה לניו-יורק כדי ללמוד עיצוב תלבושות ואביזרים לתיאטרון. שם גם נפתח הצוהר ליהדות. 

"הייתי סטודנטית ועבדתי בהמון עבודות. הייתי מלצרית, מוכרת פלאפל, סרגנית סוודרים מצמר צבוע טבעי ומחסנאית אצל יהודי שניהל מחסן תשמישי קדושה מארץ ישראל. מילאתי הזמנות, סחבתי ארגזים". יום שישי אחד אחרי הצהריים, בדרכה הביתה, משכה את תשומת לבה משאית ועליה כתובות בעברית. טנק חב"ד הגיע היישר מהרבי מלובבביץ' שגר בשכנות אליה בברוקלין ועל קיומו אפילו לא ידעה עד לאותו הרגע. 
"התקרבתי ומולי מופיע בחור דתי ושואל אם אני מדליקה נרות שבת. 'לא', עניתי. 'רווקה? נשואה?' הוא שאל. 'רווקה', השבתי. 'קחי נר אחד, שתהיה לך שבת שלום'. מאותו יום שישי ועד היום הזה, האור הקטן הפך לאור גדול. הרבי מלובביץ' הגיע עד אליי ושלף אותי מהרחוב".

מיד אחרי המפגש עם החב"דניק דברים התחילו לקרות במהירות. בן זאב החליטה לחזור לישראל ולא לעבור עוד חורף קפוא בניו-יורק. "התגעגעתי לאבא ואימא ולאחים שלי, לארץ ולחגים. התחלתי לכתוב המון, שירה מלאת געגוע, השראה וכיסופים לישראל. משהו בתוכי התעורר - הנקודה היהודית. החלטתי לחזור לתל אביב ולתיאטרון, לפתוח מחסן תלבושות ולפרסם ספר. את כל הדברים שכתבתי בארצות הברית העתקתי יפה ועשיתי לעצמי ספר משיריי". 

לימים היה זה ספר השירה הראשון של בן זאב 'לפעמים שטן לפעמים מלאך', שזכה בפרס קוגל. 
רגע לפני חזרתה לישראל החליטה חמוטל לעשות טיול פרידה מאמריקה ונסעה לסן פרנסיסקו, ללוס אנג'לס ולמיאמי, שם התארחה בדירה של ישראלים. אחד מהם הציע לה לעבוד במסעדה של ישראלים. "עבדתי במסעדה כעוזרת מלצר וממנו קיבלתי עשרה אחוז טיפ. המלצר שעזרתי לו הוא כיום בעלי", מחייכת חמוטל.

מארק היה יהודי גרוש עם שלושה ילדים, שגר אצל אמו ועבד כמלצר. "חלומה של כל אימא פולנייה", היא צוחקת. "הוא מעולם לא היה בארץ, ואני בעצם הייתי רגע לפני החזרה הביתה. אבל החיבור היה מיידי. הרגשנו שקרה לנו נס".

מה זאת אומרת נס?

"האמת שלא נס אחד, אלא ניסי ניסים. המפגש בינינו היה עוצמתי, ממבט ראשון. כפי שכתבתי: 'את מוכּרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר' (מתוך שיר בביצוע דין דין אביב שכתבה חמוטל והולחן על ידי עידן רייכל - ר"ק). שני אנשים משני קצווי עולם, מתרבויות ועולמות כל כך שונים ורחוקים, וא‑לוהים מפגיש אותם בנקודה הכי פחות צפויה.
 

"הידיעה הברורה שמצאתי את הזיווג שלי, את הנפש התאומה, החצי השני, אהבת חיי - זה מעל הטבע. היו לי תכניות אחרות, חלומות אחרים, וה' סובב ושינה אותן. לבורא עולם היו תכניות משלו בשבילי והכול לטובה ולברכה. זה ניסי. 

"פתאום אחרי כל החיפוש הארוך הנה ה' יתברך מזכה אותי ומזכה אותו, ושנינו בהתפעמות והארה חשים בכל רגע השגחה פרטית. כל יום אני מזכירה את זה לעצמי ולא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. לפני שפגשתי את בעלי חוויתי עצבות ובדידות, ועל המתנה הזאת שנקראת זוגיות ומשפחה כולי מלאת הודיה לה' יתברך".

ממעצבת תלבושות למשוררת

חמוטל ומארק עפרון קנו ספר תנ"ך עברי-אנגלי והתחילו לקרוא את פרשת השבוע מדי שבת. "למדנו תורה ועברית ואת תהליך החזרה בתשובה עשינו יחד, צעד אחרי צעד". 

תוך זמן קצר הם מצאו את עצמם עם שלושה ילדים על מטוס בדרך לארץ. הם התחתנו בחיפה, ועברו מסלול שעושה כל עולה חדש במקביל לעיצוב הבית היהודי שלהם. "גרנו במושב מבוא מודיעים עם הרב קרליבך, ועם הזמן ברוך השם נולדו שלושת ילדינו – אודליה, כרמל ועונג - שהצטרפו לשלושת אחיהם הגדולים - רן, יעקב ורפאל. מתוך חיפוש תמידי עברנו בעוד מקומות, ולפני עשרים שנה, לאחר לידת בן הזקונים עונג, עברנו לביתנו בזיכרון יעקב".

כשחזרה לארץ עבדה חמוטל כמזכירת הפקה ומעצבת תלבושות במשרד 'אורות' עם המפיק שלמה צח, ושם במשרדו בתל אביב נולדו רבים משיריה, ביניהם "לתת", "שיר לשירים", "שובי לים", "עולה עולה", "אמן", "לכי אחריי במדבר", "כל מה שקדם", "צובט לי בלב", "היה חזק" ועוד.

בתחרויות קדם אירוויזיון השתתפו שיריה כמה פעמים. פעמיים זכו שיריה במקומות הראשונים וייצגו את ישראל: ב‑1985 עם "עולה עולה" ששר יזהר כהן, וב‑1995 עם "אמן" ששרה ליאורה.

יש שורשים דתיים אצלך במשפחה?

"מצד אמי זהו דור ההשכלה שהתנער מהמסורת. לעומת זאת הורי אבי, סבא וסבתא שלי, שעלו ארצה מוורשה בתחילת שנות העשרים, גרו ברחוב רש"י בתל אביב והם היו דתיים ודברו רק יידיש. לצערי לא הייתה בינינו הרבה תקשורת למעט מרק העוף עם הקניידלך של סבתא גולדה. אני חושבת עליהם המון ומניחה כמה נחת רוח יש להם היום ממני, שבחרתי ללכת בדרך התורה".

איך משתלבת התשובה עם היצירה שלך?

"משתלבת נפלא. את שליחותי אני עושה דרך עבודתי, ויש בידי בחירה מה מרגיש נכון ושייך. אין שום סתירה בין השניים. להפך, שניהם עוסקים ברוח, שכינה, השראה, יצירה. היהדות מלאה פיוט, שירה והתרוממות רוח". 
בן זאב מעידה על עצמה שכבר לפני כשלושים שנה החל תהליך חזרתה אל חיק היהדות. "כבר יותר ממחצית חיי", היא מחייכת.

"רוב השירים, המוכרים וגם אלו שאינם מוכרים, נכתבו בתקופה שכבר הייתי עמוק בתשובה. בשירים, כמו בחיים, הצנעתי את זה ושילבתי את המסרים בעדינות. רציתי לדבר אל כל עם ישראל, אל המכנה המשותף. למשל 'עולה עולה' בביצועו של יזהר כהן אשר ייצג את ישראל באירוויזיון, המילים מלאות קדושה: אור, תכלת, שמחה, מלאכים, נרות. גם השיר 'אמן' שייצג את ישראל עשר שנים אחרי כן מלא אזכורים מתהילים ומהסידור וכתוב כתפילה. 
"ברוך ה' שזיכני להעביר קדושה דרך המילים ולייצג את המדינה בכבוד ולהיות שליחה לעם היהודי. גם השיר 'לתת' מלא עצות טובות לזוגיות ולחיים, והנתינה היא ערך יהודי וישראלי".

תמיד אפשר שוב להתחיל

עם השנים בן זאב מתחזקת, לומדת ומעמיקה ומתקרבת לכל הזרמים: חסידות, תניא, ימימה אביטל, רבי נחמן, ימימה מזרחי, התוועדויות ופרשת שבוע.

ללימודי חשיבה הכרתית של ימימה אביטל הגיעה חמוטל דרך אימא בגן של בנה שלמדה אצל ימימה ז"ל. "מאז היא מורתי ואני תלמידתה הראשונה, כבר ארבע עשרה שנות לימוד. הגעתי ללימודי ימימה כשכבר הייתי דתייה. מצאתי שם עומקים וגבהים שלא הכרתי, רכשתי הבנות וכלים פנימיים לעבודת המידות ותיקון הנפש. הלימוד הוא חלק ממני ועזר לי מאוד להתחזק באמונה, לקבל את עצמי ולחבק את מה שניתן לי".

הכתבה המלאה בגליון טבת של פנימה

 

לדפדוף בגליון פנימה לדוגמא לחצו כאן