סמנכ"לית פייסבוק בראיון מיוחד ל'פנימה'

היא מספר 2 בהנהלת פייסבוק, יהודייה, מצליחה, אשת<br/>קריירה שנלחמת על מעמדן של הנשים. שריל סנדברג<br/>בראיון אישי מתוך מגזין "פנימה"

אחינועם סלע , י"ב באדר תשע"ד

שריל סנדברג
שריל סנדברג
יח"צ leanin.org

כשראיתי לראשונה את הספר 'לפרוץ קדימה - נשים, קריירה ורצון להנהיג' של שריל סנדברג על שולחן העבודה של אמי, חשבתי לעצמי שבטח מדובר בעוד ספר פמיניסטי עמוס מחקרים על מעמדן הנחות של הנשים, שאינו נושא עמו שום בשורה חדשה.

ובכל זאת, הסקרנות הניעה אותי לפתוח את הספר וכך מצאתי את עצמי קוראת עוד עמוד ועוד אחד. ככל שהתקדמתי, הקריאה ב'לפרוץ קדימה' עוררה בי המון שאלות ותהיות, ולא אחת הנהנתי וגיחכתי ביני לביני כאות הסכמה והזדהות עם חלק מהדברים שסנדברג כותבת.

שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, מדורגת כאחת הנשים החזקות והמצליחות ביותר בעולם העסקים. היא גם נמנתה ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של מגזין 'טיים' האמריקני. למרות שרבים מעמיתיה לעבודה הזהירו אותה לא להעלות את הנושא המגדרי לשיח הציבורי, ולמרות שידעה שהיא צפויה לקבל מטח של ביקורת, החליטה סנדברג בשנה החולפת להוציא לאור את ספרה 'לפרוץ קדימה', מתוך תחושת שליחות ורצון לעודד נשים לחלום ולהתגבר על מכשולים שניצבים בפניהן. "ידעתי שהנושא טעון אבל ידעתי מה
אני עושה ולמה אני עושה זאת", אמרה בריאיון שנתנה בעבר. "אני מדברת בספר על מי אנחנו כבני אדם, מי אנחנו
כעובדים וכעובדות, כאבות וכאימהות, ואילו ציפיות יש לנו מילדינו. אלה נושאים שמאוד קרובים ללבנו. אני מרגישה בת מזל שהשיח הזה מתקיים בכל רחבי העולם ושהוא פעיל".

מאז שיצא לאור, ספרה של שריל סנדברג נמכר ביותר ממיליון עותקים ותורגם לשלושים שפות. את כל ההכנסות ממכירת הספר תורמת סנדברג להקמת ארגון המעודד נשים להתמסר לשאיפותיהן ולעמותות נוספות התומכות בנשים. בספרה משלבת שריל בין מחקרים מדעיים לאנקדוטות וסיפורים מחייה האישיים, בניסיון לסייע ולהשפיע על
נשים להתוות לעצמן דרך לצמיחה והגשמה עצמית בתחום הקריירה. היא מתארת תמונת מצב שבה רוב עמדות
המפתח בהנהגה, בממשל ובתעשייה מאוישות על ידי גברים, ובאמצעות מחקרים היא מתארת את הגורמים
והסיבות שהביאו למצב הזה.

סנדברג לא עוצרת בנתונים קודרים או בתיאורים של האופן שבו נשים בולמות עצמן מלהגשים את חלומותיהן. מתוך
התבוננות פנימית עמוקה ותובנות שאספה לאורך השנים היא מציעה דרכים שונות לנשים לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בהן. כתיבתה של שריל שנונה ומתובלת בחוכמה ובהומור. הספר כתוב בצורה בהירה וקולחת, מלא עצות מעשיות שכל אישה עובדת יכולה להיעזר בהן ומדרבן נשים שרוצות בכך לחפש אתגרים,
להתגבר על פחדים ולקחת סיכונים כדי להגשים מטרות ויעדים פנימיים. 

הספר מיועד בעיקר לנשים שסוללות את דרכן המקצועית. עם זאת, שריל דוחקת בנשים לקבוע לעצמן גבולות ולהפסיק לנסות "לעשות הכול", ומכבדת גם נשים שבחרו בבית ובמשפחה בתור קריירה.
למרות העצות המועילות שיש בספר, מצאתי את עצמי לאחר הקריאה תוהה איך אני מצליחה ליישם את הדברים
בחיי. חשבתי לעצמי שיש נשים שהן "סופר וומן", אבל זאת בוודאי לא אני. 

כאימא שמרגישה צורך פנימי גם ליצור, לכתוב ולהתפרנס, אני מוצאת את עצמי פעמים רבות בסוף היום בהרגשה של מרוץ בלתי נגמר. גם אם היה יום טוב וסיימתי את המטלות לעבודה, הכנתי לילדים ארוחת ערב מושקעת שכוללת לא רק חביתה ולחם, והשכבתי אותם לישון אחרי מקלחות בשעה שבע וחצי בערב - אני מוצאת את עצמי מותשת. בימים אחרים אני פשוט מרגישה שאני לא מצליחה להספיק הכול, ויעידו על כך ערימות הכביסה הבלתי נגמרות.

                   סנדברג מעצימה נערות ברחבי ארה"ב                                         יח"צ leanin.org

השאלה הראשונה שמנקרת בי היא איך בכל זאת עושים הכול בלי להרגיש שנגמר האוויר. 
"הספר נכתב בדיוק לנשים במצב שלך, כדי לעזור להן. בספר אני מנסה לגעת בהיבטים שונים, כולל חלוקת האחריות בבית בין אישה ובן זוגה כששניהם מפרנסים. הספר בעצם טוען לשוויון בבית, במקום העבודה, בהזדמנויות ובשכר. בספר אני מנסה גם לגעת בתפיסות העצמיות שאנחנו אוחזות בהן שרק מחלישות אותנו ומונעות את תחושת הסיפוק והשמחה", היא מסבירה.

"נשים נבלמות לא רק על ידי מחסומים שמציבה החברה, אלא גם על ידי מחסומים שקיימים בתוכן פנימה", היא
טוענת בספר. "אנו עוצרות בעד עצמנו בדרכים רבות בגלל חוסר ביטחון עצמי, מכיוון שאיננו נוטלות את רשות הדיבור, ומשום שאנחנו נרתעות כאשר עלינו להתמסר למה שאנו עושות".

"רוב הנשים מרגישות עייפות, מוצפות ואשמות שהן לא עושות מספיק בבית או מספיק בעבודה, והבעלים שלהן לעומת זאת לא חשים כך. אני לא מכירה כמעט אף גבר שחש אשמה", היא צוחקת. "הרבה מהתחושה הזאת של ההצפה שאת מתארת, ההרגשה ש'אני לא יכולה לגרום לכל זה לעבוד', היא תוצאה ישירה לכך שנשים אינן מוערכות מספיק במקום עבודתן. הן לא מקבלות אותה משכורת, לא אותן הזדמנויות להתקדם בעבודה
בהתאם לעשייתן, והן תמיד נשארות מאחור. העולם מצפה מאיתנו להספיק המון ואנחנו גם מצפות מעצמנו ליותר
מיכולתנו. הספר שלי מנסה לתת מענה לתחושה ש'זה לא יכול לעבוד' ולרגשות האשם שמלווים אותה".

גם אני אחת מאותן אימהות יהודיות שרגש האשם מתגנב ללבה מדי פעם, ובכל זאת האם יש מקרים שבהם הוא מוצדק? האם ילדים לאם שעובדת במשרה מלאה לא משלמים מחיר רגשי על העדר זמן איכות עם אמם?
"אני חושבת שיש הקרבה אבל היא לא של הילדים, היא שלנו והיא לא פוגעת בילדינו. קודם כול, נשים רבות בעולם
עובדות במשרה מלאה, בין אם אלו נשים באפריקה שעובדות בשדה ובין אם אלו נשים בעיר. תרבות הפנאי היא מושג יחסית חדש.

"השאלה אם עבודה במשרה מלאה פוגעת בילדינו היא שאלה שקשה להציבה והיא גורמת בעיות ורגשות אשם
למרבית הנשים. זאת מציאות חיים. רוב הילדים בעולם גדלים בבית שבו שני ההורים עובדים, או לפחות אחד מהם. לכן השאלה האמיתית צריכה להיות: איך אני גורמת לזה לעבוד אצלי? האשמה שנשים חשות, במיוחד לאור העובדה שלרובן אין ברירה אלא לעבוד, היא בעיניי ממש טרגדיה שמשפיעה על כל הבית", אומרת סנדברג בצער.

תיקון עולם 

סנדברג נולדה ב 1969- למשפחה יהודית חמה ואוהבת, ולמרות שמרבית שנותיה חיה בארצות הברית, כתינוקת שהתה משפחתה בישראל במסגרת עבודתו של אביה באוניברסיטת תל אביב. 
אביה, ג'ואל סנדברג, רופא במקצועו, ואמה אדל, מורה במקצועה, נלחמו במשך שנים רבות למען אסירי ציון ומסורבי עלייה בברית המועצות לשעבר. ביתם של הזוג סנדברג הושתת על ערכים של תיקון עולם ואהבת האדם.

הציונות גם הייתה חלק מעולם הערכים בבית המשפחה, ובשנות התיכון שריל בחרה לבוא לארץ וללמוד במשך שנה במכון אלכסנדר מוס שבהוד השרון. 

באיזה אופן הערכים היהודיים שהתחנכת על ברכיהם והשנה שעשית בארץ השפיעו על תפיסת עולמך?
"הזהות היהודית שלי חשובה לי מאוד. אני חושבת שתפיסת המשפחה והקהילה היא מאוד עמוקה ביהדות. הערכים
שגדלתי איתם הם חלק ממה שגרם לי לרצות לכתוב את הספר ולעזור להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב, לא רק בשבילי אלא בשביל כל נשות העולם". 

הרעיון של תיקון עולם שמורכב מזיהוי של תחומים שיש בהם קלקול, עיוות או אי צדק והניסיון לשפר, לעשות טוב למען הכלל - זהו רעיון מאוד מעמיק וחשוב בעולם היהודי שהיה מאוד נוכח בבית שגדלתי בו. במשך כל ילדותי הוריי הדגישו שחשוב לחיות חיים עם משמעות ולעשות מה שאפשר כדי שהעולם יהיה טוב יותר", היא אומרת ומוסיפה: "יש לי מקום מאוד חם בלב לישראל וליהדות".

הכתבה המלאה במגזין פנימה להרשמה לחצי כאן