עוד תיטעי כרמים

"הכוח הנשי חייב להיות נוכח ביקב המשפחתי", אומרת ורד בן סעדון, הבעלים של יקב טורא ברחלים.

רות עזריה , י"ב בסיון תשע"ד

קוראת ספרות מקצועית על היין. בן סעדון
קוראת ספרות מקצועית על היין. בן סעדון
רני לוריא

את ורד בן סעדון (37) הכרתי עוד כשהייתה רוזה ואן-קובורדן, אז התלחששנו כששינתה את שמה ושׂמה קץ לשירי קזבלן שהקיפו אותה. "נולדתי בהולנד ונקראתי רוזה, אבל בסוף כיתה ח' שיניתי את השם. היו שרים לי בלי סוף את 'רוזה' של יהורם גאון", היא מסבירה.

יום חם בחוץ. ורד היא מכניסה אותי אל היקב הקריר ומציעה לי יין. אני מסרבת בנימוס, משום שלפניי עוד נהיגה חזרה.

את היין של יקב טורא אני מכירה לא מהיום, ואף על פי שאיני מבינה גדולה ביין, אין לי ספק שמדובר במוצר איכותי. באחת עשרה שנים הם הספיקו לזכות בלא פחות משבע עשרה מדליות המעטרות את קיר מרכז המבקרים של היקב.

כולם מתחברים

הסיפור של משפחת בן סעדון מלווה בתעוזה ובאהבה גדולה לאדם ולאדמה, והעובדה המפתיעה יותר היא שהרבה מאוד אנשים שלא מזוהים עם דעתם הפוליטית מעריכים את פועלם. בספר המבקרים של היקב אפשר למצוא את שמותיהם של חברי כנסת, סופרים ואנשי תקשורת ידועים, ואף רשמי מבקרים בשפה זרה.

"בטעימה של היין אנחנו מרככים את המבקרים. הם שואלים שאלות כנות ואני עונה בכנות. מבחינתי זה העניין - לקרב בין השומרון לתל אביב. אנחנו מראים את הנורמטיביות ואת היופי שלא כולם מכירים

"יש לנו הרבה לקוחות קבועים שהם לא ימניים. הם לא מכירים את רחלים. הוא לא נמצא על המפה מבחינתם, ורק לאחרונה הוכנס ל‑WAZE. אבל אנשים מתרגשים מאוד כשהם מגיעים לכאן", מספרת ורד. "החיבור לאדמה, לאנשים ולמקום - מדהים לראות שיוצאים מכאן דברים מופלאים".

לשמאלנים לא קשה להתחבר?
"כולם מתחברים. היה כאן איתן הבר, עוזרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. שבוע אחרי כן הוא שלח לנו ספר עם הקדשה אישית. רואים שמשהו קורה להם כאן, משהו זז סנטימטר ימינה ואחר כך כל התפיסה שלהם על האזור מוארת באור שונה. אני עצמי נוסעת הרבה לטעימות בתל אביב. הדעות שלי קצת שונות מכל המתנחלים", אומרת ורד, "אני פתוחה יותר ולכן קל לי יותר לדבר עם התל-אביבים". 

אפרופו פתיחוּת, כמעט תמיד הסיפור האישי של ורד עולה במפגש עם אנשים חדשים. "סיפור 'כשהייתי בת שלוש הוטבלתי ליהדות'", היא אומרת בלי להתבלבל. 

"חשוב לי שאנשים יכירו אותי", היא מסבירה ומיד מתחילה לספר את סיפור הגיור המשפחתי שמשאיר אותי פעורת פה
"נולדתי לאם לא יהודייה ולאב יהודי. סבתא שלי, לישה דה-פריס, הייתה בת חמש עשרה בזמן השואה. אחרי המלחמה היא התחתנה עם סבי, אביו של אבי, יואל. נולדו להם שני בנים, וכשאבי היה בן שמונה אביו נפטר ממחלה. לאחר כמה שנות אלמנות סבתא התחתנה שוב ונולד לה עוד בן. לאחר כמה שנים סבתי שוב התאלמנה והיא נותרה עם שלושה בנים.

"בינתיים, אני עוברת לצד של אמי", ממשיכה ורד לתאר את סבך הקשרים, שיסתבך בהמשך עוד יותר. "אימא שלי, אלס, איבדה את אמה בתאונת דרכים. אביה, רול מאייר, נותר חסר אונים והיא עברה למשפחת אומנה לזמן מה", ורד בודקת אם אני מצליחה לעקוב.

"חצי שנה אחר כך החליט אביה האלמן למכור את מכוניתו, ולישה דה-פריס האלמנה חיפשה רכב. בדיוק בנקודה הזו הם נפגשים ונוצר קשר. שניהם היו לבד, סבי עם אמי וסבתי עם אבי ועוד שני בנים. הם החליטו להתחתן ולגדל יחד את כל הילדים. כשהילדים בגרו, אמי ואבי שגדלו כאחים חורגים החליטו להינשא".

איך המשפחה הגיבה להחלטה שלהם להינשא?
"באמת ניסו למנוע את זה. כשסבתא שלי, היהודייה, ראתה שבתה החורגת שמה עין על בנה, היא הבינה שיש גבול וניסתה להרחיק ביניהם. הם למדו במקומות שונים, אבל זה לא עזר והאהבה גברה על הכול. אימא שלי לא ויתרה והם נישאו". 

הדרך של בני הזוג הצעיר ליהדות אף היא הייתה מפותלת. 
"הוריי היו סטודנטים בבית ספר לדתות. אחרי שהם למדו בודהיזם הם שאלו את המורה למה לא לומדים יהדות, והוא ענה להם שאין לו מושג איך מלמדים את זה. כיוון שכך הם החליטו ללכת ולחקור. אחות של סבתא שלי התגוררה כאן, בארץ, אבא שלי הגיע לבקר את דודתו ושם הם למדו. בסוף הם החליטו לעלות לכאן ואימא שלי החליטה להתגייר. המעניין הוא שאימא שלי נמשכה ליהדות עוד יותר מאבי", היא אומרת

ליישב את הארץ 

לפני תשע עשרה שנים, מיד לאחר שהתחתנו, הקימו בני הזוג סעדון את ביתם בהר ברכה. "רצינו ליישב את הארץ ולכן נטענו כרם ענבים". 
במשך שנים רבות הם מכרו את הענבים ליקב גדול ומוכּר, אך מסיבות פוליטיות העסקה הופסקה.

בלית ברירה החליטו ללמוד קורס ייננים. ב‑2003 היקב נפתח באופן רשמי עם 1,200 בקבוקים. היום 26,000 בקבוקי יין מיוצרים ביקב מדי שנה. בנוסף לכך מגדלים בני הזוג גם זיתים, מפיקים מהם שמן ומייצרים סיידר תפוחים, כל זה בשטח של 500 דונם

גם על הפירות המשפחתיים היא מספרת בגאווה, וכמובן שגם להם יש קשר לכרמים: "יש לנו חמישה ילדים: איילה (18), דוד (16), שחר (13), יונתן-כרמי (8) שנולד בזמן הבציר והלל-סמדר (2) שנולדה בשבוע שבו קוראים את פרשת המרגלים. הם לקחו את אשכול הענבים והוציאו את דיבת הארץ, ואנחנו רצינו לעשות תיקון ולהלל את הארץ. בנוסף לכך, הסמדר הוא הפריחה של הגפנים". 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פנימה האחרון

לרכישת מנוי לחצי כאן