במה תלוי הנס

אנשים גדולים מתלהבים מדברים קטנים, דור שרוצה חוסר שליטה וכמה גרוע אדם שמשנים בשבילו סדרי בראשית? הרבנית ימימה על חנוכה.

הרבנית ימימה מזרחי , ב' בטבת תשע"ה

לא לשנות סדרי בראשית
לא לשנות סדרי בראשית
צילום: פנימה

פרסומי דניסא הוא פרסומת לקיומו של הנס. לדעת שיש ניסים בעולם. 

האם יש ניסים בעולם? בטח. מלא ניסים. מיליון ניסים. אני זוכה לקבל מיילים רבים ובהם סיפורי ניסים. אני יודעת על כמה וכמה עקרות שנפקדו בחנוכה שעבר ועל כמה וכמה תינוקות שנולדו. זה אכן חג מלא ניסים. 

אז - האם יש ניסים בעולם? ודאי. האם נס הוא דבר טוב? לא בטוח. חז"ל מספרים סיפור מדהים על איש אחד שנולד לו תינוק ולא-עלינו מתה אשתו. לא היה לו כסף ולא היה לו במה להניק את התינוק. עשה לו הקב"ה נס והצמיח לאב הטרי אברים של אישה, והוא היניק בעצמו את התינוק. 

“כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה!" קראו החכמים. אך אביֵי לא התרשם: “כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי בראשית!" הוא אמר. מה גרוע באיש עם יכולת הנקה? מה רע בזה? הרי ד' היה יכול לעשות משהו הרבה יותר קל. לשלוח לו כסף, באיזשהו אופן, ובכסף הזה האיש היה שוכר מינקת. כל כך פשוט. אלא מה? אילו הקב"ה היה פועל בצורה הטבעית הזו, האיש לא היה מבין שקרה לו נס. הוא לא היה מכיר בנס. ד' היה צריך לשנות לאיש הזה את כל גופו על מנת שיבין שמשהו מופלא קורה כאן למען ההזנה של התינוק שלו. 

ד' צריך לעשות לאנשים גרועים באמונתם ניסים-בומבות כדי שיגידו “יש אלוקים". כלומר, אנשים קטנים מתרגשים רק מדברים גדולים. ואילו אנשים גדולים מתרגשים מדברים קטנים: “ואוו, קמתי בבוקר. וואו, אני חיה. אני בחג החנוכה. וואו, אני נמצאת בדור שמשיח יבוא בו. הרי החזון איש לא זכה והרמב"ם לא זכה, ואנחנו נזכה". אנשים גדולים מתלהבים מכל דבר קטן. 

נשים אומרות לי: “הרבנית, אם פתאום אני רואה ככה שינוי - אני מאמינה באלוקים". דעו לכן, בדורות הכי גרועים בהיסטוריה ד' עשה ניסים. בדור המתייוונים ד' עשה נס גדול: המכבים, חבורת ישישים שהצעיר שבהם היה בן חמישים ושבע, עמדו מול פילים וניצחו. לשם מה היו זקוקים לכאלו ניסים? כי אחרת איש לא היה רואה שזה נס. 

דבר זה מתבטא במילות הפסוק “לעֹשה נפלאות גדֹלות – לבדו". ד' עושה כל כך הרבה ניסים, אך אין מי שיעריך אותם. הוא לבדו. גם הדור של גאולת מצרים. הם היו כל כך ירודים באמונתם, לכן הזדקקו לראות את עשר מכות מצרים ואת המופתים בים סוף. כלומר, ניסים גדולים מעידים לעולם על גריעוּת הדור ועל החסר הרוחני שיש באנשים. ואילו אנשים גדולים לא זקוקים לניסים; להפך. תלמידי חכמים גדולים בזים לניסים. 

היה היה איש בשם רבי אליעזר בן הורקנוס. בסיפור הידוע בגמרא, תנורו של עכנאי, מסופר כיצד רבי אליעזר סבר משהו אחד והרוב, החכמים, סברו משהו אחר, והיה ויכוח גדול. “אם אני צודק, יוכיח עץ החרוב", אמר רבי אליעזר. התנתק עץ החרוב ממקומו והתקדם עשר פרסות קדימה. “מצטערים. לא מקבלים ראייה מן החרוב", פסקו החכמים. “אם אני צודק, אמת המים תוכיח". והמים שזרמו בכיוון אחד פתאום החלו לזרום לכיוון המוצא שלהם. “לא מעניין אותנו", עמדו החכמים על דעתם. “קירות בית המדרש יוכיחו את צדקתי", התעקש וקירות בית המדרש נטו על צִדם. “לא מזיז לנו" אמרו חכמים. 

“יודעים מה   – אם הצדק איתי, תצא בת קול ותודיע זאת ברבים". ויצאה בת קול: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!? “לא משגיחים בבת קול. לא בשמים היא – ההלכה היא פה. אחרי רבים להטות", לא התרשמו החכמים מכלום. שאלו את אליהו הנביא מה דעתו של הקב"ה על כל הסיפור. “הוא חייך ואמר: ניצחוני בניי, ניצחוני בניי. איך אני שמח שהם ניצחו ולא האותות והמופתים", דיווח אליהו הנביא. 

הגדולים לא רוצים ניסים בכלל. הם רוצים שהדברים ייקבעו כאן, בעולם הזה, על ידינו. מדוע? הנס נראה להם דבר לא נחמד. מפחיד אפילו. נס הוא דבר גדול מאוד, שאת נבהלת ממנו ומחליטה שאין לך שליטה על כלום. 

אנחנו דור שרוצה חוסר שליטה. סמים, אלכוהול, הרגעה, העיקר לחיות על איזושהי תרופה. כל היום אנחנו רוצות להיטשטש, להיות בעיר ללא הפסקה, בלי שליטה, שיעשו לנו את הכול. 

ומה אנחנו לא מבינות? שכל זה מפקיע מהאדם את גדלותו. ד' לא רוצה להיות הגדול היחיד בעולם. את שוכחת, בתי? הוא שואל אותך. את צלם אלוקים כמוני. אני לא רוצה לראות אותך תלויה כל היום בפוזת “טאטע, לא יכולה!".

ומהו הסיפור המוזר הזה, על איש שצומחים לו “עזרי הנקה"? איש הוא תמיד “זה אני". כדי שהוא יוכל לכלכל ילד בלי אישה, שלא נדע, הוא זקוק לנס. ואילו נשים כל הזמן מחוללות ניסים. כל העניין של הנקה והיריון הוא הימתחות מעבר לטבע. זה מתבטא בגוף, אבל זו תכונת נפש. מה פירוש “מחוללות ניסים"? חלה, בלשון הקודש, היא יולדת. זאת אומרת, כמה גרוע אדם זה שמשנים סדרי בראשית בשבילו במקום שהוא ישנה את סדריו הוא ואת טבעו. הוא פשוט חדל אישים, וחדלות אישים היא התייוונות, התנוונות, היסחפות אחרי הסביבה. 

צריך איתערותא דלתתא, התעוררות מלמטה, ואז יש התעוררות מלמעלה. ניצחוני בניי - ניצחון מלמטה. איך כתוב ב"על הניסים"? רבת את - ריבם. דנת את - דינם. נקמת את - נקמתם. איך הוא שמח שאנחנו מתחילים כאן מלמטה, ומבינים שאנחנו בעלי צלם אלוקים, צילום מוקטן שלו, ובעלי יכולת עצומה. 

אצל מרבית האנשים שאני מכירה הנס הגדול הוא כשהם מצליחים לקום בבוקר ולמרוח חיוך על הפרצוף. הלוא הטבע שלנו הוא לקום אנטיוכוס. נס הוא תלוי הודיה, תלוי תפילה, תלוי עבודה ועמל. עבודת מידות בעיקר. 

תביני שאת הניסים את היא זו שמחוללת - בכוח תפילתך, בחיוכך, באופטימיות שלך, בהשתדלותך - ובפיך! אנחנו מחוללות את הניסים, וד' ברוך הוא נענה לנו! זו בהחלט האחריות שלנו. זה בהחלט בידינו – ובפינו.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן