מה שלומדים מאסתר

איך הפסידה אסתר את בעלה לעולמים? מה שתי הצוואות השמחות בעולם? והאם אפשר להיות שמחה תמיד? הרבנית ימימה מזרחי מתוך מגזין פנימה.

הרבנית ימימה מזרחי , ה' באדר תשע"ה

וכאשר אבדתי אבדתי
וכאשר אבדתי אבדתי
צילום: פנימה

מצווה גדולה להיות בשמחה – תמיד. האין זה ציווי אכזרי? הרי גם כך מצפוננו כל כך נוקף כשאנחנו לא שמחות. 

חז"ל מנסים להבין את המילה תמיד. מדוע לחז"ל כל כך קשה עם המילה הזו? מהסיבה הפשוטה שנר התמיד לא דלק תמיד. המנורה דלקה רק מערב עד בוקר, ומבוקר עד ערב היא הייתה כבויה.  אם כן, מדוע קוראים לזה תמיד? אומר רש"י: כל לילה ולילה קרוי תמיד. 

ומפרט השפתי חכמים: אף על פי שאינו דולק ביום אלא מלילה עד היום, מכל מקום קרוי תמיד. כמו שאתה מוצא בשאר דברים שאינם תמיד בכל זמן, ואף על פי כן קרויים תמיד. למשל, קורבן התמיד שלא מקריבים אותו ברציפות, או מנחת חביתין שכתוב בה "תמיד" ואינה אלא מיום ליום.  כלומר, "תמיד" משמעו "לא תמיד". 

שום תמיד אינו תמידי ורציף, אך הוא במהלך תמידי. מדליקים את הנר בבית המקדש בערב והוא כבה בבוקר. מיד כשהוא כבה מכינים את המנורה לקראת ההדלקה הבאה. בודקים את השמן ואת הפתילות, תהליך שקרוי הטבת הנרות. העיסוק בנר - הוא התמיד. על כן נקרא "נר תמיד". 

אז האם אפשר להיות שמחה תמיד? לא. האם אפשר להיות בשמחה תמיד? כן. להיות בהבנה שאת תמיד בתהליכי שמחה. 
נדבר על שני אנשים שידעו לחכות. שעברו את כל הדרך בשבילך, שעובדים בשבילך עד היום כל כך קשה – אסתר ומשה רבנו. יש ביניהם המון נקודות משותפות. שניהם לא גדלו בבית הוריהם: בתיה בת פרעה גידלה את משה, ומרדכי גידל את אסתר אחייניתו היתומה מהוריה. 

שניהם סירבו לינוק מנכריות: משה רבנו לא רצה לינוק מהמצריות, ומרים מנדבת בעבורו מינקת יהודיה, יוכבד אמו. גם אסתר מסרבת לינוק מנכריות, וה' עשה נס למרדכי: "ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו" – שהצמיח לו הקב"ה דדים והוא הניק אותה (מדרש אסתר).

שניהם סירבו לשליחותם: אסתר המלכה אומרת: למה אני? "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"! ומשה רבנו – "כבד פה וכבד לשון אנוכי... שלח נא ביד תשלח". 

שניהם הצילו את עם ישראל בהשתדלות שלהם ושניהם עשו בשבילך הכול, ולא זכו לראות את השמחה בעצמם. 
אסתר המלכה ומשה רבנו משאירים אחריהם את אותה הצוואה. "זכרוני לדורות", אומרת אסתר לעם ישראל. מגילת אסתר היא צוואתה של אסתר המלכה, אותה שלחה אסתר לחכמים (בבלי מגילה ז). ומשה רבנו אומר לעם ישראל: זכרו את עבדכם משה, איך רץ לפניכם כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. 

מה קרה לאסתר?

בכל פעם שאני אומרת את המשפט הזה, בא לי לבכות. מה קרה לאסתר? אסתר המלכה חיה בביתו של אחשוורוש בעודה נשואה למרדכי. כאשת איש אסור לה להיות עם איש אחר, אבל מכיוון שהיא נחשבת אנוסה (שנלקחה בכוח לבית אחשוורוש), מותר לה להיות עם בעלה. בכל לילה שבו הייתה עם אחשוורוש, הייתה רצה וטובלת במקווה והולכת אל בעלה, מרדכי היהודי. עד ליום הזוועתי שבו אומר מרדכי: את הולכת להיות עם אחשוורוש. 

מה פתאום? היא מתחלחלת. הרי ברגע שאציע לו את עצמי מרצון, אהיה אסורה לך. אישה נשואה שהולכת עם מישהו אחר אסורה לבעלה ולבועלה. אין לך ברירה, אומר מרדכי.

ואז אומרת אסתר את המשפט העצוב בתנ"ך: "וכאשר אבדתי אבדתי" - ומפסידה את בעלה לעולמים. כאשר שושנת יעקב צהלה ושמחה אסתר עומדת בחלון, צופה בכל השמחה הזו, יודעת שכל זה בזכותה, ולה אין חלק בשמחה. היא – אדר א'. העבירה את עם ישראל אל השמחה, ונשארה בלי שום דבר. היא הביאה את השמחה, ילדה אותה ונשארה בידיים ריקות. אסתר לא חזרה למרדכי, לא חזרה לקהילת היהודים.    היא נשארה תקועה בארמונו של אחשוורוש הרשע עד יומה האחרון, ושם היא מתה. 

ומשה רבנו – מה קרה איתו? משה רבנו מביא את עם ישראל עד הירדן. רב לך, אומר לו ה'. עמוד על הר נבו. "מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". "אעברה נא ואראה", הוא מתחנן. אני רוצה רק לעבור ולראות. אבל ה' אומר: "אל תוסף עוד דבר אלי בדבר הזה". 

שניהם נתנו לך הכול, ונשארו בלי כלום. ושניהם הותירו לנו את שתי הצוואות הכי שמחות בעולם: התורה והמגילה. הן התורה והן המגילה מגלות כיצד מאחורי צער נורא מסתתרת שמחה גדולה, ומאחורי קורבן התמיד שלך מסתתר נר תמיד. 

אמנית התקשורת של מגילת אסתר היא כמובן גם אסתר המלכה, אשר בגאונותה ידעה לנצל את הכוח של התקשורת ובפרט את קולם של טורי הרכילות. היא מזמינה את אחשוורוש ואת המן למשתה, ומתכוננת. "ומה את רוצה עוד, אסתר המלכה?" שואל אחשוורוש. "אני רוצה שגם מחר תזמין את המן למשתה". היא יודעת שבאימייל של מחר האחשדרפנים ירוצו לרשימות התפוצה ויפיצו את הכבוד והיקר שהמן זוכה להם, והשתמשה בהם כדי לבנות אותו ולהתפיח אותו עוד ועוד, כדי שהנפילה תהיה עוד יותר כואבת. 

מה עוד היה גאוני?

אומרת הגמרא במסכת מגילה: כל עם ישראל חזר בתשובה מזה. הם נבהלו. "חשבנו שאחות לנו בבית המלך. חשבנו שאסתר המלכה היא שגרירה שלנו, אבל בעצם היא בוגדת בכולנו. אין, אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים". היא הפכה את לבם לתשובה (תורה תמימה, אסתר ה, ד). זה תפקידם הכפול של אמצעי התקשורת: להחזיר בתשובה המונים ולגרום לרשעים מפלה. את זה השכילה אסתר לעשות כל כך נפלא. 

חצות הלילה של פורים הם זמן שבו השמים פתוחים לתפילות שהופכות הכול מרע לטוב. בשעה הזו עמד מרדכי עם כל ילדי ישראל הקטנים שלא הסכימו לאכול ולא הסכימו לשתות ויחד הם צעקו ובכו לביטול הגזירה. בחצות הלילה שומע ה' את קולם ושואל את המלאכים: מה קול אני שומע, גדיים וטלאים? "לא", המלאכים אומרים. "זה קול ילדי עמך ישראל שבוכים לביטול הגזירה". הם לא יודעים שהמן הפיל פור – הוא הגורל? הם יודעים. אבל הם לא מאמינים בגורל, הם מאמינים בה'. בזכותם אני קורע את הגזירה, ה' אמר (אוצר המדרשים).

בחצות הלילה תעמדי ותבקשי על ה-כול, ובמיוחד על היפוך גזירות מרע לטוב. "ה', בזכות הילדים הקטנים שלי, בזכות הילדים הקטנים של עם ישראל, תבטל לנו את הגזירה. הם כאלה נקיים, כאלה תמימים, תעזור לילדים שלי לראות את המשיח". יהי רצון שנזכה להתמיד בשמחה וייהפך הכול לטובה.

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן