אש תמיד תוקד

מי יגלה לך אינטואיציות שלא חשדת בקיומן ומתי מותר להתפלל על סבתא שלך שתיסע ללדת? הרבנית ימימה מזרחי על הכנות לבדיקת ולביעור החמץ

הרבנית ימימה מזרחי , י' בניסן תשע"ה

כוח מנקה רטרואקטיבית. שרפת חמץ
כוח מנקה רטרואקטיבית. שרפת חמץ
צילום: פנימה

בדיקת חמץ מתקיימת בי"ג בניסן. לפני הבדיקה עושים ספונג'ה ענקית בבית. חייבים מים, מים, מים. כי ספונג'ה זו קדושה.

אחר כך מדליקים נר, מנתקים טלפונים ופלאפונים. את חייבת להיות בשיא הריכוז, כי זה זמן שהוא קודש קודשים, והוא מסוגל לתקן לך את העוונות הכי נוראים שעשית בחיים. כי כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. 

על התפילה שאת אומרת בסוף הבדיקה – "כל חמיעא וחמירא" - הרבי מסלונים אומר שה"כל" של התפילה הזו הוא בדיוק הכוח של "כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי" שאומרים בערב יום הכיפורים. כפי ש"כל נדרי" של ערב יום כיפור מוחק לך עוונות, כך כל חמיעא וחמירא, כל חמץ ותחמוצת ומחמצת שיש לך בבית, ה' מסלק לך מהנפש ומהגוף. 

והרבי מאיז'ביצא כותב שמי שעושה בדיקה בריכוז, בדייקנות ובדקדקנות, בלי דיבורים כלל מלבד בענייני הבדיקה, יזכה בסוף הבדיקה שיגלו לו שורש חסרונו. בסוף הבדיקה את תקבלי גילוי עצום על עצמך. "נר ה' נשמת אדם חופשׂ כל חדרי בטן" – הנר הזה יחשוף לך דברים חבויים, יגלה לך אינטואיציות שלא חשדת בקיומן. ואומר רבי ירוחם ממיר: אי אפשר לתאר גודלו של יהודי בשעה שהוא עומד ובודק את החמץ בביתו. 

אתן יודעות שלפני בדיקת חמץ מחביאים עשרה פירורים בבית. תרשמי היכן החבאת כל פירור ופירור, כי נשים נעשות סניליות עם השנים ולא תמיד זוכרות. חברה שלנו הטמינה עשרה פירורים, ובשלוש לפנות בוקר היא שמעה דפיקות מתחת למיטה שלה. היא התעוררה ומצאה את בעלה בודק מתחת למיטה בחיפוש אחר הפירור העשירי.

למה עשרה פירורים? לא מספיק פירור אחד או שניים?! אומר המהר"ל: למספר עשר יש משמעות כוללת. עשר מכות מצרים, למשל, מגלמות את כל הרוע. גם קערת הסדר מורכבת מעשרה דברים: מרור, חרוסת, זרוע, כרפס, ביצה, חזרת וארבע מצות (האמצעית חצויה לשתיים). לעשר יש כוח של גאולה. 

אז את לוקחת עשרה פירורים של חמץ ועוטפת בעיתון או בשקית (ולא בנייר אלומיניום שלא נשרף). ומנהג נפלא, וסגולה מופלאה מהחיד"א, בתוך כל שקית עם פירור לכתוב על פתק קטן את אחד הקשיים הכי גדולים שלך שאת רוצה לבער. לא חס ושלום שמות של אנשים. עשר צרות: החובות שלי, הכעסנות שלי, האדישות שלי, חוסר הסבלנות שלי. למחרת את לוקחת את הפירורים יחד עם הפתקים וזורקת לאש. 

פעם בשנה תפילה לשעבר
התפילה היא עבודה קשה, ויש בה כללים. ביהדות, למשל, אסור להתפלל "תפילה לשעבר" ולבקש על משהו שהיה שיהיה כלא היה. ביהדות, תפילה היא תמיד לעתיד. לדוגמה, את שומעת אמבולנס נוסע. לא אומרים: "אוי, בבקשה בבקשה שזה לא יהיה סבתא שלי", כי אם זאת סבתא שלך בפנים אז היא בפנים וזהו. ה' לא אוהב תפילות טיפשיות כאלה. תתפללי עליה לעתיד: "ריבונו של עולם, אם זו סבתא שלי, יהי רצון שהיא נוסעת עכשיו ללדת". 

אבל פעם בשנה יש קונסטלציה שנקראת "תפילה לשעבר", והיא מותרת: "ריבונו של עולם, מה שהיה - תעשה כאילו הוא לא. תעלים ממני כל מיני זיכרונות רעים, תשכיח מבעלי את מה שאמרתי לו, תגרום לילדים לא לסבול מהטראומות שאני גורמת להם, תיקח ממני את החוויות הרעות שעברתי בילדות". מתי? כשעומדים מול אש שריפת החמץ. ברגע שאת זורקת לאש את החמץ את אומרת כל חמירא וחמיעא - אפילו יש לי כזאת כיכר לחם בארון מתחת למיטה, לבטל ולהווי הפקר כעפרא דארעא, שיהיה בטל ומבוטל כעפר הארץ. 

לאש של שריפת החמץ יש כוח מבטל רטרואקטיבית. לפני כמה שנים ניגשה אליי אחרי השיעור בחורה רועדת ומתוקה, מערסלת בזרועותיה תינוק. "הרבנית, את זוכרת אותי?". "בטח". "בשנה שעברה הריתי, והאולטרסאונד הראה: נֵפל. אין דופק. כבר קבעו לי תור לגרידה כעבור יומיים, ואמרו לי שאולי תהיה לי הפלה טבעית ביומיים האלה. ובאתי אלייך, זה היה בשיעור לפני פסח, ושאלתי אותך מה אפשר לעשות. ואת אמרת לי: 'תיקחי את האולטרסאונד ותזרקי אותו לשריפת החמץ'. עשיתי מה שאמרת לי, והנה התינוק". תינוק מתוק כל כך. ילד של שריפת החמץ. ילד של תפילות. זה הנס הכי נפלא שיש.  וזוהי רק דוגמה אחת. המייל שלי מלא נסֵי-ניסן. 

אוסקה, השמשית הנאמנה שלי, שנים חיה עם בעלה ובני משפחתה בשכירות, ואין באופק סיכוי לקנות בית. לפני מספר שנים אוסקה ובעלה זרקו לאש את חוזה השכירות. "ה', נמאס לנו לגור ככה". לא היה להם שקל לקנות בית. אבל לפתע בעל הבית נפטר, והם קיבלו את הבית שלהם בתנאים מפליגים. 

אני מספרת את הנִסים האלה וכולם נדלקים. "בעלי שלח אותי לשאול אותך מה לבקש בשריפת החמץ הזאת, כי זה פשוט פועל", נשים אומרות לי. אז אפשר לזרוק לאש חוזי שכירות ולבקש למצוא בית רחב ידיים. אפשר לזרוק לאש פתקים מההוצאה לפועל, תעודה לא טובה של הילד. 

להלן סיפור פחות שמח, אבל עם הרבה כוח. כך נשאלתי על ידי מישהי: "ימימה, כל שנה בליל הסדר אני יושבת מול קרוב משפחה שעשה לי את הדברים הכי רעים שמישהו יכול לעולל לילדה קטנה. איך אשב מולו גם השנה? הלב שלי כולו חמץ כלפיו". אמרתי לה: "קחי דף וכתבי הכול. 'איך העזת, ואיך עשית, והרסת לי את החיים, ותחזור בתשובה'. כשאת מסיימת, תראי איזו אינטואיציה עולה בראש שלך. יש לך כוח נפשי? תני לו את המכתב. זה מותר ולגיטימי. אין לך כוח נפשי? עמדי מול האש המכלה הזו ואמרי לבטל ולהווי הפקר כעפרא דארעא. רק תבערי את החמץ הזה מתוכך". 

אילו שאלות מצערות יש בערב החג. אבל הן כל כך חשובות ולכן הן צפות ועולות, כי הקב"ה מחלק ישועות לפי משפחה – "ונברכו בך כל משפחות האדמה". אז הוא מגיע עם כל השפע, ואם המשפחה מפוזרת ומפורדת הכלי לקיבול הברכה סדוק ואין טעם לברך שם. זו החמצה איומה, להחמיץ את כוח המשפחה. לכן לכל הפחות תבערי את החמץ המשפחתי מתוכך, כדי להיות כלי מחזיק ברכה. 

שרפת המחשבות הרעות
אין כוח מנקה רטרואקטיבית יותר מהאש הזו. לכן פעם בשנה, מול האש ששורפת את פירורי החמץ שלך, תתפללי על מה שהיה שיהיה כלא היה ועל מה שנגזר שיהיה לא-נגזר. את מבקשת את זה על החמץ – "אם יש לי עדיין חמץ בבית עשה שלא יהיה לי אותו", ויחד עם המילים האלה תשחילי בקשות נוספות דומות. "ה', יהי רצון שכל מיני דברים שעשיתי ושעשו לי יהיו כאילו לא נעשו". 

לא מספיק להישאר בבית ולומר בפה. לכי לאש. איך אומר הפיוט, ולמה שריפת חמץ לשש שעות? זכר לחיפזון שכינה לבטל גזירות רעות. מה שכבר נגזר - לא נגזר. זה דבר מדהים. זה דבר מנקה. 

פרשת צו מתארת את קרבן עוֹלָה. העולה היא כפרה על הרהורי הלב והקרבתה מבטלת לך הרהורים רעים. כמה היינו שמחות להיפטר מהמחשבות הרעות, ומה נעשה כיום שאין לנו קרבן עולה? לאש הזו יש כוח לגירוש מחשבות לא טובות. אומר הבן איש חי: בכל פעם שעולה לך הרהור מפחיד, זיכרון מפחיד ומחשבה לא נעימה, אמרי את הפסוק מפרשת צו: "אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תכבה".

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן