מתחילים לחזור

תשובה מתוך פחד או מתוך רצון לעשות נחת רוח? מה קורה לאדם שזכויותיו ועוונותיו שווים? הרבנית צביה אליהו לחודש אלול.

הרבנית צביה אליהו , ד' באלול תשע"ה

הרבנית צביה אליהו. "חכמת נשים בנתה ביתה"
הרבנית צביה אליהו. "חכמת נשים בנתה ביתה"
ערוץ 7


אלול - ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג). סופי התיבות בגימטרייה - ארבעים, כנגד ארבעים יום שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה" (קיצור שולחן ערוך). 

האדם קרוב לה' בחודש אלול על ידי התשובה - שעושה רצונו, וה' קרוב לקבל את תשובתו מאהבה. 

את הרמז השני למשמעותו של חודש זה לומדים מהפסוק "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל, ו) - ראשי תיבות אלול, רמז לכך שגם ה' מסייע בתשובה. 

במגילת אסתר (ט', כ"ב) כתוב "איש לרעהו ומתנות לאביונים". גם כאן ראשי תיבות אלול, לרמוז שבחודש זה יש להרבות בצדקה. 

כאשר אדם חוטא בשוגג הוא חייב להביא קרבן. ויש לשאול: הלוא החטא היה בשוגג, בלי כוונה, ומדוע הטילה התורה על החוטא להביא קרבן? אלא שאם אדם חטא בשוגג - יש לכך סיבה קודמת. אילולי היה חוטא במזיד לפני כן, לא היה בא לידי חטא בשוגג. רק מפני שחטא כבר בעבר במזיד ולכלך את נשמתו, נגרם לו שיבוא לידיו חטא בשוגג, ולכן הוא מביא קרבן. 

הנודר, המנודה והנזוף

אלול - סופי תיבות "לא יחל דברו ככל", לאמור: מי שאינו מקיים את נדרו עובר על לאו ועל עשה – "ככל היוצא מפיו יעשה", מכאן רמז למנהג לעשות התרת נדרים בחודש זה. מי שמנודה ונזוף לא מתקבלת תפילתו ארבעים יום, ומי שלא מקיים את מוצא פיו לא תישמע תפילתו. לכן חשוב לאדם לשמור פיו כל השנה, ובייחוד בחודש אלול, כדי שתפילתו תתקבל. 

אדם נדר נדר ואיחר לקיימו – פנקסו נפתח וממשמשים במעשיו. מדקדקים ומפשפשים במעשיו אם כדאיים הם להגן עליו. 
התורה והתשובה הן בגדר של "בפיך ובלבבך לעשותו". יכול אדם לחשוב שהתשובה היא בהישג יד וקל לעשותה.

התשובה אמנם קלה מצד אחד, אך קשה מאידך. אם אדם שב באמת ובתמים מתוך אהבת ה' ורצון לקיים מצוותיו ולעשות לפניו נחת רוח אמיתית, הרי שזו תשובה מקובלת ורצויה. אך אם הוא חוזר מתוך פחד ויראה מהעונש הרי שאין תשובתו שלמה. מתוך יראה - עוונותיו מתהפכים מזדון לשגגה. מתוך אהבת ה' - כל עוונותיו נהפכים לזכויות. 

יהי רצון שנזכה כולנו שכל עוונותינו ייהפכו לזכויות, ובזה נהיה ראויים לביאת המשיח ברחמים ובחסד בקרוב, אמן. 

תעבירי, תמחלי

בפרשת ניצבים אומרת התורה על מצוות התשובה "ושבתָ עד ה' אלוקיך", "ושב ה' את שבותך וריחמך", "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך". עיקר ויסוד התשובה הוא: "לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". 

הדרישה מאיתנו היא להתחיל בתשובה: "ושבתָ". והדרך לכך היא "והשבות את לבבך", להשיב אל הלב. פירוש: אדם שבאה עליו חלילה צרה, לא יאמר מקרה קרה, אלא יתבונן, והשבות אל לבבך. האדם נדרש להיות בגדר של חושב ומתכנן את צעדיו ועליו לעשות חשבון נפש על כל מעשיו. איפה טעיתי? איפה חטאתי? מצא - יתקן את מעשיו. 

מה קורה לגבי אדם שעלה לדין ומעשיו - זכויותיו ועוונותיו - חצי על חצי שווים. התשובה: "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מניחתן והולכת". 

זוהי אינה עבודה חד פעמית אלא עבודה יומיומית, מדי יום ביומו ומדי שעה בשעה. כשהאדם מעביר על מידותיו, הרי מידותיו מצטרפות ובריבוי גדול זה זוכה ומעבירין לו על כל פשעיו.

 איך מגיעים לגדלות נפש כזו? צריך להיות מלא באמונה ובביטחון בה'. 

הסיבה שאדם אינו מדקדק למדוד מידה כנגד מידה למי שמצערים אותו היא מכיוון שיודע הוא שמעשיו ועוונותיו הם שגרמו לו להתבזות. הוא לא מוסר את דינו של המבזה אותו לשמים, ובשמים אומרים: מכיוון שאדם זה התגבר על מידותיו, הרי שהוא בעל אמונה וביטחון בה' וראוי הוא לסנגר עליו. וזהו "נושא עוון ועובר על פשע". והריהו מן הנעלבים ואינם עולבים, והוא מעביר על מידותיו, ובוודאי שאין הוא מבזה את האחרים - "ואת יראי ה' יכבד". 

ויהי רצון שתתקיים בנו ברכת התורה "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך". ונזכה כולנו ללכת בדרכי אבותינו הקדושים, שקיימו את המצוות מתוך אהבה ושמחה. ותהא לכל בית ישראל שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים וחסידים, אמן. 

-פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן