מסע אל השפע

בסיפורי רבי נחמן, הגשר הוא פחד החיים, ואנחנו כל הזמן מחפשים מקום להסתתר מתחתיו, העיקר לא להתמודד. הרבנית ימימה לחודש אלול

הרבנית ימימה מזרחי , ה' באלול תשע"ה

שפע אוצרך הטוב
שפע אוצרך הטוב
צילום: פנימה

אני רוצה לחלוק איתכן את סיפורו של רבי נחמן, מעשה מאוצר תחת הגשר. כמה הוא מתאים לזמן אלול, זמן של התחלות חדשות. 

לילה אחד חלם אדם שבוינה, מתחת לגשר מסוים, טמון אוצר. הוא יצא למסע ארוך וחצה הרים ונהרות. כשהגיע, עמד תוהה ואמר: "מצד אחד אני רוצה לשמור את דבר האוצר בסוד. מצד שני, בלי עזרה אינני יודע היכן לחפש", וגמל בלבו לבקש עזרה. "אם יעזרו לי - אגמול במחצית מן האוצר". 

באותו זמן הגיע למקום חייל אחד ושאל אותו אחר מה הוא מחפש. "חלמתי שיש בעיר אוצר מתחת לגשר", ענה לו. אמר לו החייל: "מה אתה סח! ואני חלמתי שמתחת לתנור בביתו של פלוני אלמוני טמון אוצר" ונקב בשמו של אותו אדם, בן שיחו. שמע מחפש האוצר והבין כי מדובר בביתו שלו ממש, חזר הביתה ומצא את האוצר. 

מה המסר בסיפור? מה זאת אומרת שהאוצר נמצא תחת הגשר?

בסיפורי רבי נחמן, הגשר הוא פחד החיים. "כל העולם כולו גשר צר מאוד". אנחנו כל הזמן מחפשות מקום להסתתר מתחתיו, העיקר לא להידרש להתמודדויות ולפחדים.  מכיוון שבאת לעולם כדי למצוא אוצר, את לא יושבת בשקט אלא תרה אחריו במקום רחוק: "אם יהיה לי כסף, אהיה שמחה", "אם יהיו לי עוד ילדים, אהיה שמחה", "אם אגדיל את הבית, אהיה שמחה". ואת נוסעת. רחוק. ומה את שומעת? שיש מישהי שחולמת על העושר שלך! מישהי שאומרת "אני חולמת על החיים שלך. הם אוצר גנוז!".

ההבנה הזו, שיש לנו אוצר ממש בתוך ביתנו, גורמת לנו לדהור הביתה בכזו שמחה ולהבין שהמובן מאליו אצלנו הוא חלומו הנכסף של מישהו אחר. כשכמה נשים נפגשות וכל אחת מספרת על מצוקתה, את מבינה כמה יש לך מתחת לתנור המעופש שלך בבית. כמה יופי נשקף מהגשר הצר מאוד, האפרפר והיומיומי. כמה זה יפה! 

ובאמת, היכן נמצא האוצר? מתחת לתנור או מתחת לגשר? תתפלאי, אבל הוא באמת מתחת לגשר. רק כשהולכים רחוק, כשמביטים בפרספקטיבה אחרת, מבינים כמה צריך לחבק את מה שיש. אלול הוא המסע הרחוק הזה. אלול מחייב אותך להביט מרחוק, במעוף הציפור, על השנה שחלפה, ולשאול מה יהיה על השנה החדשה שבפתח.

את מבינה שכלום לא מובן מאליו. שבכל ראש שנה ה' גוזר מחדש: האם האיש שלך יישאר לצדך? האם ילדייך ימשיכו בדרך הטובה? כמה זה לא מובן מאליו. האם תהיה השנה פרנסה בשפע? פתאום את רחוקה מהבית. את חולמת עליו, מדמיינת אותו בשנה הבאה, כל כך רוצה שיישאר לך הגשר הצר הזה, ומה שנראה לך צר כל כך הוא למעשה כל העולם כולו. זו לא קלישאה. זו עבודה וחשוב להבין אותה. 

עבודת אלול מצילה את העולם כולו. הגשר הצר שלך - עליו תלוי העולם.
יום אחד נתקלתי בגרפיטי שנכתב על קיר אחד הבתים בשכונה שלי בזו הלשון: "חזור הביתה לאשתך הצרחנית". אהבתי אותו. מדוע? כי הוא מתאים לרוח הימים הללו, שבהם ה' אומר לך: תרצי מה שנתתי לך. תרצי כבר. עזבי את הגשר וחזרי הביתה. 

לרצות היא מילה שחשוב להבין אותה, היות שאנו בימי רצון. רצון אין משמעו לעשות משהו כי כולם עושים אותו. כשאני פוגשת נערות קצת מנותקות, הדבר שמזעזע אותי אצלן הוא מות הרצון. אני רואה את זה גם אצל נשים שילדו הרבה ילדים ואצל רווקות שעברו הרבה שידוכים. הרצון מת. 

ומהי ההגדרה של ימי רצון? בי"ז בתמוז עם ישראל רוקד מול עגל הזהב ושר "אלה א‑לוהיך ישראל". אני משמיד אותם, אומר ה'. רק קיבלו את התורה וכבר הם בוגדים? אבל משה עולה שוב להר סיני. "ה', בבקשה תרחם עליהם", הוא מתחנן. ובראש חודש אלול ה' מתרצה. לא אהרוג אותם אבל יותר כבר "לא אעלה בקרבך". האהבה שהייתה לי כלפי עם ישראל כבר לא תשוב לעולם להיות מה שהייתה. 

ומשה לא מוותר. במשך כל חודש אלול הוא עומד ומתחנן לקב"ה, שאהבתו לעם ישראל תחזור להיות כשהייתה. ארבעים ימים משה רבנו עמל, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, כדי שה' יגיד לו "סלחתי כדברך". זה מה שקורה בכל שנה בשלושים הימים של חודש אלול. לא זו בלבד שה' אומר: העברתי לך, מחלתי לך. הוא גם אומר: אני חוזר ומתאהב בך מחדש, בת שלי. 

בחודש אלול נפתחים מעל ראשינו שלושה עשר ברזים, שנקראים י"ג מידות של רחמים: "ה', ה', א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת...". ומהו סמל האהבה הזאת? השושנה בת שלושה עשר העלים. באלול ריבונו של עולם מושיט לכל אחת מאיתנו שושנה. 

אומר האר"י הקדוש: אין שושנה שאין בה שלושה עשר עלים. עלים אלה הם שלוש עשרה מידות הרחמים, ברזים של ישועות שנפתחים מעל לראשינו בחודש הזה. ה' מחזיר לך הכול כמו שהוא היה, מוחק לך את כל האכזבות, מחדש את האהבה הענקית בינך לבינו.  זה בעצם המסע שלך באלול. מסע ארוך של רצון, רחמים ואהבה.הרצון הזה הוא חידוש האהבה.  

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן