סיור עששיות בגליל

מיער ביריה והמצודה, דרך חורשת הארזים ואל המעיין הקדום ובית הכנסת בנבוריה. מסע בחיק הטבע אל עצמנו

מדרשת אורות הגליל , כ"ה באלול תשע"ה

מאירים את הלב
מאירים את הלב
צילום: פנימה
יער ביריה ומצודת ביריה
את דרכנו נתחיל במצודת ביריה המשקיפה על הגליל. נמשיך לפסוע ביער עמוקה בין עצי החורש, בין מעיינות מים זורמים וסלעי גיר לבנים. נעבור במסע בין תחנות שונות ובמעיין הקסום, ונסיים בבית הכנסת העתיק של נבוריה הקדומה. נפסע דרך השקט שמסביב לאורן של עששיות ולאורם של ההולכים לפנינו בשבילי החיים. 

יער ביריה, הגדול ביערות הגליל, משתרע על פני כ‑20 אלף דונם, ופסגותיו מתנשאות לגובה של יותר מ‑900 מטרים מעל פני הים. בלבו של היער ניצבת בגאון מצודת ביריה, אתר מיוחד המסמל את מאבקו של העם היהודי לשוב וליישב את אדמתו. 
בתקופת התלמוד התקיימה בסביבת המצודה עיירה חשובה רוחשת חיים, שבה ישבו חכמים. כאן גם השלים בימי הביניים ר' יוסף קארו את חלק 'אורח חיים' של השולחן ערוך. בתקופת המנדט הבריטי התקיים מאבק עיקש להתיישבות יהודים במקום, ומאז מכונה ההר "הר הנועזים". 

תהליך התשובה דורש מאיתנו עוז וגבורה לצד עיקשות רבה ואמונה בעצמנו ובצדקת הדרך. באמצעות אנשי המצודה בתקופות השונות נלמד למצוא בתוכנו ספרא וסייפא, שישמשו אותנו במסע הגילוי והתשובה האישיים שלנו.


חורשת הארזים
ממצודת ביריה נמשיך בדרך נוף נוחה להליכה בינות העצים, עד הגיענו לחורשת הארזים. לארז יש גזע ישר וזקוף, והוא מאריך ימים ובעל שורשים חזקים. בעבר שימשו ארזי הלבנון לבניית בית מקדש. 

חכמינו משווים בין הארז ובין עם ישראל. כשם שגזע הארז מתחדש ומתעבה כל חייו - כך כל דור בעם ישראל מוסיף, מחדש ומעבה את הקשר בין העם לבוראו. נתבונן ונמצא את נקודות הארז שבתוכנו, ונשתמש בהן לבניית מקדש מעט שבתוכנו.

עין נבוריה
בהמשך נגיע למעיין ששימש את היישוב הקדום נבוריה. המעיין נובע מתוך מערה קטנה, ומהווה מקור חיים עבור בעלי חיים שונים. סביב למעיין יש טרסות ועצי בוסתן שמשווים למקום מראה קסום. נתבונן על המעיינות בחיינו, על המקורות שמהם אנו שואבים חיים.

בית הכנסת הקדום של נבוריה
ממעיין נבוריה נמשיך בדרך הנוף אל שרידי בית הכנסת הקדום של נבוריה. 
נפסע בין שרידיו של אחד מבתי הכנסת הקדומים בגליל, ששימש את תושבי היישוב נבוריה שהתקיים בימי בית ראשון ובית שני. בעקבות רעידת אדמה שהתחוללה במקום ניטשה נבוריה למשך מאתיים שנה, ובשנת 564 לספירה נבנה בית הכנסת מחדש. 

בבית הכנסת נמצא את החיבור בין העתיק לחדש, בין תפילותיהם של אבותינו שחיו כאן שנים לפנינו - לתפילותינו שלנו. נלמד על כוחה של תפילה המחברת בין הדורות, בין הליכה בשביל הייחודי שלי להלכה שסללו גדולים לפניי. 
משם אפשר להמשיך לאמירת סליחות משותפת באחד מציוני קברי הצדיקים באזור - ר' יונתן בן עוזיאל (עמוקה), ר' אלעזר המודעי (בסמוך לבית הכנסת נבוריה) או חוני המעגל (חצור הגלילית).

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי