איך מחמיאים לאישה?

למה נשים נמשכות לסגולות, מה נקבע לנו משמיים בראש השנה לאילנות, ומה אכפת לו לעץ? הרבנית ימימה לט"ו בשבט.

הרבנית ימימה מזרחי , י"א בשבט תשע"ו

כנראה שלא אכפת לו
כנראה שלא אכפת לו
צילום: פנימה

אנחנו נמצאים בזמן כל כך מרגש. הרבי מצאנז אומר שכל הגזירות הרעות שנגזרו בראש השנה יתקיימו עד לט"ו בשבט, ומשם ואילך מתקיימות רק הגזירות הטובות.

 טוב הוא ראשי תיבות ט"ו בשבט, ומעכשיו יפתח לך ה' מאוצרו הטוב (אמרי יציב, אמריה לבית יעקב). בירושלמי במסכת ראש השנה כתוב שמט"ו בשבט, כל פרי שחונט כבר שייך לזמן חדש. הפירות מתחילים לשתות מהמים של השנה החדשה. ומה אכפת לו לעץ? כנראה שלא אכפת לו. 

יש ארבעה ראשי שנה בעולם, והם גם קובעים לאדם. תלמידו של רבי חיים ויטאל, מהר"ח הכהן מארם צובא, כותב כך: "נקרא ראש השנה לאילנות, ולא ראש השנה לאילן, לאשמועינן (=להשמיע לנו) שהוא ראש השנה לכל איש ישראל, כי האדם עץ השדה" (טור ברקת). את עכשיו עובּר שמתחיל להתרקם, וכל העתיד שלך נקבע ביום הגורלי והחשוב הזה. גם אם אינך רואה דבר, משהו חדש מתחיל בחיים שלך. 

כששלמה המלך רוצה לומר שבחים על אשת החיל, הוא מתחיל מאל"ף ומגיע לפסגת השבחים, באות ת"ו: "תנו לה מפרי ידיה". הידיים האלה ששילחת, שפרשׂת, שאימצת בעוז, הצמיחו פירות מדהימים. ומה זה אומר? ראשית, שלוקח המון זמן עד שרואים פירות. את צריכה לעבור את המסלול המלא, מאל"ף ועד ת"ו. שנית, זה אומר שידייך אף פעם לא עמלות לריק. שלישית, כתוב "תנו לה מפרי ידיה" ולא "תנו לה את פרי ידיה". פירושו של דיוק זה, שאת רואה רק חלק קטן מכל מה שעוד מחכה לך (האלשיך הקדוש למשלי). 

ואנו שואלות: איזה מין שבח זה? לא עדיף "קמו בניה ויאשרוה" - "אימא, אין כמוך". "בעלה ויהללה" - "את נהדרת, אשתי". "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה"? אומר האלשיך הקדוש: האישה אומרת "מה אכפת לי השטויות האלה. כל השבחים הללו לא מועילים. אני רוצה לראות שכל נטיעותיי יהיו כמותי! תגידו אתם - אם הילדים חס ושלום עושים בושות, אם הפירות לא מוצלחים, אז את מי מעניין כל השבחים שאומרים עליי?".

לכן השבח הגדול ביותר הוא שלכל המעלות שלך יש המשך ויש פירות: "תנו לה מפרי ידיה". זו הנקודה, זו ברכת אישה אמיתית. שכל פירותייך יהיו כמותך!  שמעו את המילים המקסימות של האלשיך הקדוש: "קמו בניה ויאשרוה" - מה יש לה להחזיק לכם טובה בזה שתספרו מעלתה? לא זו הדרך! רק "תנו לה מפרי ידיה", ואשר אמרת אתה "אישה יראת ה' היא תתהלל", איננה צריכה לא אליך ולא אל זולתך. נמצא כי פירותיה הוא הילולהּ. ואתה היללת אותה רק בסור מרע, באומרך "אישה יראת ה'", וטעית – כי הלוא מעשיה בקום עשה! "יהללוה בשערים – מעשיה", ולא היעדר מעשיה הרעים בלבד. 

מילותיו - פנינים. האלשיך הקדוש פוסל את כל השבח של גבר כלפי אשתו. אתה אפילו לא מתחיל להבין, הוא אומר לו. לא רק שהיא יראת ה'; כמה היא עושה! אל תברך אותה ב"את כזו וכזו", אלא "שפירותייך יהיו כמותך". ככה מברכים אישה. 
בעל הדברי יואל כותב שבא' בתשרי דנים אותנו, הבנים, ואנו נסמכים על זכות אבות, ואילו בט"ו בשבט דנים את ההורים. דנים אותך - על ההורוּת שלך: איזו אימא היית עד כה לילדייך? ומביטים בפירות: האם הם מוּשקים? האם הם מושקעים? האם אמת המים עוברת תחתייך? האם עשית מעליהם צל? האם שלחת אליהם זרועות כשהיו צריכים את עזרתך?
דנים אותנו אילו אימהות ואילו אבות אנחנו, ולשם כך בודקים את הפירות. אם הפרי טוב - הארץ טובה. ואם חס ושלום הפירות לא טובים, ה' שואל: איזה כוח אימהוּת אני יכול לתת לך לשנה הבאה?

מדוע נשים נמשכות לסגולות
סגולה בקלות יכולה להפוך ל"דרכי האמורי", וט"ו בשבט עמוס סגולות. 
הרב בצרי מדבר על סגולת השקדייה: אישה מעוכבת זיווג תכתוב את שמה על פתק, תסגור בשקית ותתלה על עץ השקדייה. האם סגולות הן אמונה תפלה? לא, אם הסגולה מעניקה לך מסוגלוּת להתפלל. את רואה את השקדייה ותולה עליה את עיכובך ומתפללת "מתי, ה'? מתי תשקוד על השידוך שלי? מתי תביא לי את השקדן שאני כל כך מחכה לו?".

זו מהות הסגולה - לעורר אותך למשהו אחר בכלל. למשל, רבי אברהם אזולאי, סבו של החיד"א, אומר שכאשר אוכלים את החיטה בקערת שבעת המינים של סדר ט"ו בשבט יש לכוון ולבקש: "ה', תן לי פרנסה. נמאס לי להתכופף בשביל הפרנסה, להתכופף מול הבוסים ומנהל הבנק. שלח לי פרנסה מבורכת, ובקלות". 

מה הקשר בין החיטה לפרנסה? בימי אדם הראשון הייתה החיטה בגובה בני האדם. כשהם רצו לקצור חיטה, כל שהיה עליהם לעשות הוא להושיט את ידם. ואז, כשחטא אדם הראשון, נתנמכה קומתו ונתנמכה גם קומתה של החיטה. עכשיו, כדי להרוויח איזשהו שקל, צריך לשבור את הנפש ואת הגב. 

תניחי את החיטה על השולחן ויגידו לך "מה זה?". "זו סגולה לפרנסה", תעני. יצחקו עלייך: "את עם האמונות הטפלות שלך". ואת תדעי לענות: "כשאני מסתכלת על החיטה אני חושבת עד כמה היה קל להתפרנס בעבר ועכשיו הכול 'בזיעת אפך תאכל לחם'. לכן אני מבקשת על פרנסה בקלות ובשפע".  זכרי את המשוואה: חיטה = בקשה: לא להתכופף לפרנסה. היזהרי בסגולות, הקפידי להתעורר בתפילה כי זה העיקר וזה כל כוחה של הסגולה. 

מדוע נשים נמשכות לסגולות? הרלב"ג בפירושו למשלי כותב שהאמנות הנשית היא לחבר דבר חומרי לדבר שכלי ורוחני. את מסוגלת לחבר את בעלך, אשר שקוע בקללת הפרנסה ("בזיעת אפך תאכל לחם"), לאמונה ולרוחניות. את מסוגלת לחבר את האוכל לשבת, לחבר כסף ופרנסה לצורכי הרוח של הבית ולחבר את השולחן לברכה. 
ט"ו בשבט טו"ב ומלא פירות וברכה! 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי