בר יוחאי, אשרי יולדתך

הטעות האיומה של נשים היא שהן חושבות שהן צריכות מילים טובות: "תגיד לי איזו מילה", את מתחננת. הרבנית ימימה מזרחי על ל"ג בעומר

הרבנית ימימה מזרחי , י"ד באייר תשע"ו

אשתו בכתה עליו, סימן שהוא עדיין שייך לה
אשתו בכתה עליו, סימן שהוא עדיין שייך לה
צילום: שאטרסטוק

"בר יוחאי, אשרי יולדתך, ואשרי העומדים על סודך". מה היה הסוד של בר יוחאי? יוֹלדתוֹ. במילים אחרות - אימא שלו.

לאמו קראו שרה, ולאביו – יוחאי. הם נשואים עשר שנים ואין להם ילדים. יוחאי רוצה להתגרש משרה. "תנו לי אישה חדשה, זאתי לא יולדת". והיא לא יודעת כלום.

יום אחד היא עושה קניות בשוק ושומעת שיחת נשים: "את שומעת? יוחאי, הבעל של שרה, מחפש אישה אחרת כי..."

היא מפילה את התפוחים. "לא, לא רוצה להתגרש!" היא בוכה ובוכה. אבל בבית - לא אומרת מילה. זוג חסר תקשורת, לכאורה. היא לא מראה לו שהיא עצובה, והוא לא מראה לה שהוא רוצה להתגרש.

בליל ראש השנה חולם יוחאי חלום. והנה בחלומו הוא בשדה של עצים יבשים, ומלאך מגיע עם חבית, עובר עץ-עץ ומשקה אותו מהחבית. ויוחאי נשען על עץ יבש יבש. "הלוואי שהמלאך יבוא אליי", הוא פילל. והמלאך אכן מגיע לעץ של יוחאי, אבל במקום לפתוח את החבית ולהשקות הוא מניח את החבית בצד, מוציא כלי קטן קטן ומשקה את העץ. ויוצא משם פרי מבושם.

"שרה, יהיה לנו ילד", מקיץ יוחאי ומבשר לאשתו.

"איך אתה יודע?"

"כי חלמתי. עץ יבש הוא אישה שלא יולדת, המלאך הוא שליח ה', אבל למה הוא השקה את העץ מצלוחית קטנה ולא מהחבית? אני לא מבין", אומר יוחאי, "בואי נשאל את רבי עקיבא".

מבאר להם רבי עקיבא: "אשתך עקרה עקוּרה. לא יעזור לה כלום. החבית הרגילה לא תעזור לה, אבל הצלוחית הקטנה סובבה הכול. בצלוחית הקטנה היו כל הדמעות שאשתך שפכה כדי שלא תתגרש ממנה".

ומה נולד להם? בן זכר ושמו רבי שמעון בר יוחאי.

אומר הרב פינקוס זצ"ל: אם את בוכה על משהו סימן שהוא שייך לך. אם הפסקת לבכות - זה כבר לא שייך לך. בלוויה, למשל, מי בוכה? מי שהנפטר היה שייך לו. מי שהגיע בשביל הנימוס עומד בצד ומחכה שייגמר.

אשתו של יוחאי בכתה עליו, סימן שהוא עדיין היה שייך לה.

וכאמור, הכוח הזה עובר מאב לבן.

פעם אחת הגיע לרבי שמעון בר יוחאי זוג מהעיר צידון.

"אשתי מקולקלת, לא יולדת", התלונן האיש, "אני רוצה אישה חדשה".

"אין בעיה", אמר רשב"י, "אבל תעשה מסיבת גירושין יפה, בדיוק כשם שערכת מסיבת נישואין כשהתחתנת".

ביניים: יש לך מילה

למה דברים תקועים בינך ובין האיש שלך? כי את לא אומרת לו שהוא חשוב לך. את גם לא מראה לו שהוא חשוב לך.

הטעות האיומה של נשים היא שהן חושבות שהן צריכות מילים טובות. "תגיד לי איזו מילה טובה", את מתחננת.

והרי החדשות: אישה לא צריכה מילים טובות, לאישה יש אינטואיציה. בלי שבן הזוג מדבר את כבר רואה: הנה, הוא כועס עליי עכשיו, אני איעלב. הנה, הוא אוהב אותי עכשיו, זה הזמן לבקש משהו חדש.

נשים מבינות. לפעמים יש בינינו שיחה שבעלים לא יקלטו לעולם.

אישה לא צריכה מילים. היא מבינה לבד את המצב ואת מה שנדרש לעשות.

את אומרת: "אבל אני חייבת מילה טובה!" - תפסיקי עם הדמיון הזה. מילה טובה זה דבר נפלא, אי אפשר בלעדיה, אבל תפסיקי להישען עליו ולהתחנן לאיזו מילה. אישה לא צריכה מילים. יש לה הבנה, והיא מקבלת את האישורים שהיא צריכה גם דרך האינטואיציה שלה.

לעומת זאת, איש צריך מילים. אין לו מושג שאת אוהבת אותו. אין לו מושג שהוא יקר לך. "אבל הכנתי לו את המרק של אימא שלו!" – יופי, אבל זה לא מועיל. תגידי לו בפה: "הכנתי לך את המרק של אימא שלך, כי אני אוהבת אותך".

נחזור לרשב"י ולזוג חשוך הילדים שמבקש גט. "עשו מסיבת גירושין", אומר להם רשב"י. "תיפרדו יפה".

במסיבת הגירושין הבעל משתכר ואומר: "אשתי, אני מרשה לך לקחת לבית אביך את הדבר הכי יקר שיש לך פה". כמה היא שמחה! היא לוקחת את בעלה על הגב וסוחבת אותו לבית אביה.

בבוקר הוא מתעורר: "מה אני עושה פה? לא התגרשנו?!..."

התשובה שלה מוכנה, כל הלילה היא עשתה עליה חזרות: "אמרת לי לקחת את החפץ היקר ביותר. אין לי בעולם חפץ יקר יותר ממך".

אחרי תשעה חודשים נולד להם, כמובן, בן.

תראי מה זה - אם את אומרת את זה לבן אדם ונולד מזה ילד, כשאת אומרת לקב"ה "אין לי בעולם חפץ יקר ממך", אילו ישועות את תראי! 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי