המדריך לבנים צדיקים

הרבנית ימימה מזרחי: כדי לזכות ללדת צדיקים את צריכה שלושה דברים - לדעת לתת, לדעת לקבל ולדעת לא להיעלב. אף פעם. מכלום.

הרבנית ימימה מזרחי , כ"ט באייר תשע"ו

לדעת לא להפגע
לדעת לא להפגע
צילום: שאטרסטוק

לתת - מילה טובה או שתיים

מה נתן הקב"ה לעם ישראל במתן תורה? מילה טובה.

חז"ל אומרים שבני ישראל היו עבדים כל כך מושפלים ושפופים, והנה בא הקב"ה ואמר להם בעשרת הדיברות: אנוכי. אומר רשב"י: עבר הקב"ה מאדם לאדם ואמר "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם". די נשמה שלי, די. נגמרו הצרות שלך. באתי לנחם אותך.

אדם שיודע לתת מילה טובה למישהו מסכן - הוא מקבל משיח, גאולה פרטית, וגם יולד משיח.

מי לא ידע לעשות זאת? בועז.

בועז שנא מסכנים. אומרת הגמרא שהוא היה עשיר מאוד והיו לו שישים ילדים - שלושים בנות ושלושים בנים. מרוב עושר, כשהוא חיתן אותם הוא לא עשה שישים חתונות אלא מאה ועשרים חתונות - חתונה אחת בביתו שלו ואחת בבית חמיו של הילד. והוא הזמין את כולם למשתה.

את כו‑לם הוא הזמין, מלבד זוג אחד: מנוח ואשתו, הוריו לעתיד של שמשון הגיבור.

לאישה קראו הצְלַלְפוֹני, כי היא כל כך התביישה בעקרוּת שלה עד שאמרה לקב"ה: "הצֶל א‑ל פַּנָי", עשה לי צל על הפנים כשאני יוצאת לשוק, שאף אחת לא תגיד עליי שום דבר.

פִּרדה עקרה, כך היה מכנה אותה בועז. "מה, אני אזמין אותה לשמחות שלי? בשביל מה אזמין אותה לברית של התינוק שלי, מה אומר לה - 'אה, מה שלומך? בקרוב אצלך'?! – לא רוצה מסכנים".

ומשום שהוא לא הזמין אותם לשמחות שלו, לא עלינו מתו כל בניו בחייו וגם אשתו.

אשתו של בועז מתה ביום שבו רות ונעמי הגיעו לעיר. "ותהום כל העיר עליהן" – למה, מי מת? זה היה יום הלוויית אשת בועז, וכולם יצאו החוצה.

בועז נותר אלמן והוא למד את שיעור חייו: ממסכן לא מתעלמים.

כשרות מגיעה לשדה שלו היא מוחרמת, איש לא מחליף איתה מילה. איכס, המואבייה הזו. היא התגיירה, ומי יודע עם הגיור שלה בכלל תקף...

אבל אז בועז ניגש אליה, ואפשר לתאר את החרדה שלה. אמא'לה, מי זה? מה הוא רוצה? עד עכשיו אף אחד לא דיבר איתי.

"בתי, אל תדאגי", הוא אומר לה. "הלוא ציוויתי את הנערים לבלתי נגעך. איש לא ייגע בך ולא יזיק לך. שמעתי איזה צער עברת בחיים ועד כמה את נאמנה לחמותך".

"ניחמתני", אומרת רות.

אומרים חז"ל: רוצה שיצא ממך משיח? לכי לאישה הכי מסכנה שאת מכירה ותגידי לה: "כמה את סובלת. שלא תחשבי שאני לא רואה איך קשה לך". זה החסד הכי גדול. מילה טובה, התייחסות לצער שלה. יותר מלתת לה צדקה, יותר מלאפשר לה ללקוט בשדה שיבולים.

על כמה מסכנות את מדלגת הישר לעבר השני של הכביש. למה לדלג? תגידי לה שאת יודעת בצערה. יודעת כמה היא עברה. איזו גיבורה היא שהיא לא מורדת בקב"ה וממשיכה להאמין בו. איזו גיבורה היא שממשיכה להתאפק ולשמור על צניעות ומלכות.

לקבל - ותודה על השיבולים

אישה ענייה, אישה שחסר לה משהו (בן זוג, ילדים, כסף) - כל כך הרבה פעמים נהיית גאוותנית. "לא, אני לא צריכה כלום. עשו לי טובה, אל תרחמו עליי. שלא יגידו שבעלות תשובה נהיות מקבצות נדבות...".

ה' כל כך שונא דַל-גאֵה. צריך להיזהר ממצב כזה.

למה רות הייתה מלכה? מלך - אין לו מעצמו כלום. מלך בלי נתינים שממליכים אותו, אין לו מלכות ומלוכה. כנ"ל רב. אם אני אהיה בלי תלמידות - האם אהיה שווה משהו? לא. כל הכוח שלי הוא רק מכן.

המלכות מגיעה מהקבלה. מלך מקבל את המלכות שלו מנתיניו, ורב מקבל את הרבנות שלו מתלמידיו. כך גם רות, שידעה לקבל - לקחת את השיבולים ולומר "תודה רבה".

לא להיפגע - להידבק בכבוד

והדבר השלישי - לדעת לא להיפגע.

תפסיקי להיעלב. תפסיקי להיעלב. תפסיקי להיעלב.

אישה נעלבת היא עלובה. אלה שכל הזמן שולפות מהלקסיקון את השורש פג"ע - "פגעו בי", "פוגעים בי", "פגיעה" ו"פיגוע" - די, מספיק. תהיי מלכה.

מתי את נפגעת? כשאת מרגישה דחויה. "פגעו בי" משמעו "דחו אותי".

זה הסוד הגדול של רות. גם כשמישהו אומר לך "לכי" - דעי להידבק אליו, אם את רואה שהוא שווה.

רות נדבקת לנעמי, ולנעמי אין מה לתת לה.

נעמי כל כך מרה, היא מרגישה ריקה ועלובה. אבל מהרגע שרות נדבקת בה, היא מקבלת כוחות: "או קיי, את מתעקשת לבוא איתי? אלמד אותך להיות יהודייה. תשמעי: אסור ללון בבית בלי מזוזה".

"באשר תליני אלין", עונה רות.

"אסור ללכת לקרקסאות ולתיאטראות".

"אל אשר תלכי אלך".

אומר ה': כשאת נדבקת בנאמנות למה שנתתי לך, את תראי שהוא יקבל עוצמות שאת לא חלמת שיש בו, וגם הוא לא חלם.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי