החזון של סבתא אביגיל

"הם לא התייחסו לאפריקה כנקודת ציון. ארץ ישראל הייתה בשבילם נקודת הציון האמתית". הרב שמואל אליהו על סבתו, הרבנית אביגיל עזרן ז"ל

הרב שמואל אליהו , י"ג בסיון תשע"ו

הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהו
צילום: לשכת הרב אליהו

סבתא הרבנית אביגיל עזרן שייכת לציונות שהקדימה את הרצל. די לציין את שם נעוריה, שלוּש, כדי לגרום לאנשים לזקוף גבה ולשאול האם היא ממשפחת שלוש של יפו, שהקדימה בחזון וקנתה את חולות תל אביב.

ובכן, סבתא הייתה בת למשפחת שלוּש הירושלמית שקנתה אדמות מחוץ לחומות ירושלים בתקופה שמספר היהודים בארץ ישראל היה חמישים אלף בלבד.

סבתא ע"ה הייתה בתו של הרב יוסף שלוש זצ"ל, שהיה יו"ר עדת המערבים בירושלים, הגוף שארגן את כל העולים שעלו בעת ההיא מארצות המערב. בטעות אנחנו קוראים להם עולים מצפון אפריקה. ולמה זו טעות? כי הם לא התייחסו לאפריקה כנקודת ציון. ארץ ישראל הייתה בשבילם נקודת הציון האמיתית.

סבתא התחתנה עם הרב ניסים דוד עזראן זצ"ל, נכדו של הרב מרדכי עזרן זצ"ל, שהיה תלמיד חכם עשיר שעסק לפרנסתו במסחר ונתקיימו בו תורה וגדולה במקום אחד, איש קדוש שרבי יעקב אבוחצירא זיע"א היה נוהג להתארח בביתו במרקש.

אולי הקרבה לבעל ה'אביר יעקב' גרמה לו להבין לאן עם ישראל הולך, והוא עזב את הגדולה שהייתה לו במרוקו ועלה לארץ ישראל. בשנת תרס"ז הקים את בית הדין ביפו וישב בראשו עד שגורש על ידי הטורקים. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר להתיישב בירושלים, ואת בנו חכם שמואל עזראן שלח להמשיך להחזיק בבית הדין שביפו.

בנו של חכם שמואל הוא רבי ניסים דוד עזרן זצ"ל שהמשיך את מסורת אבותיו, הקים בנחלאות שבירושלים את ישיבת 'בית שמואל' על שם אביו ולימד שם תלמידים הרבה. בין השאר למדו שם הראשל"צ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, הרה"ג דוד אבוחצירא שליט"א, הרה"ג אלעזר אבוחצירא הי"ד, ועוד תלמידי חכמים ודיינים גדולים וחשובים עד מאוד.

זו הייתה ישיבה מיוחדת. הירקנים של מחנה יהודה החזיקו בירקותיהם ובפירותיהם את תלמידי הישיבה, ותרמו להם ממרכולתם. הרב דוד ניסים היה אוסף בסלו את הסחורה, הרבנית אביגיל הייתה מכינה מהם סעודות, והתלמידים ועניי העיר היו אוכלים מאותם תבשילים.

הרב ניסים דוד עזראן והרבנית אביגיל עזראן האמינו כי הדרך לגאולת עם ישראל עוברת בחסד והדרך לבניין ירושלים עוברת בבית המדרש. הם האמינו כי צריך לגדל את המנהיגים התורניים של הדור הבא ועשו מעשה. בשביל זה הם היו מוכנים למסור את ממונם, את מרצם, את שמחתם ואת כל כוחותיהם.

עד היכן הייתה מגעת מסירות נפשה של הרבנית אביגיל אפשר היה לראות בכל שבת אחרי פטירתו של הרב דוד ניסים זצ"ל. הרבנית אביגיל זצ"ל הייתה הולכת ברגל מביתה לישיבה, משכונת הר נוף לשכונת נחלאות. בתקופה ההיא הייתה הרבנית בת שבעים וחמש, אך גילה המתקדם לא עצר בעדה מלפתוח בכל שבת בבוקר את הישיבה לצורך הלומדים והמתפללים.

אנו מתפללים לזכות להמשיך את דרכם. להמשיך את האמונה ואת המעשה, את התורה ואת המידות, את הזריזות ואת הרגישות, את החסד ואת התורה, את העזרה לאנשים הפרטיים ואת העזרה לכלל. והלוואי שנוריש גם אנו לצאצאינו את המידות הנפלאות שלהם. אמן.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי