אל תהיי פעורה

הצניעות היא המיזוג הנכון של פנימיות יפה וחיצוניות יפה. איזון שהוא למעשה דרישתו של ה' מאיתנו. הרבנית ימימה לחודש תמוז.

הרבנית ימימה מזרחי , ח' בתמוז תשע"ו

לא להתפער
לא להתפער
צילום: שאטרסטוק

אחת הסיבות לחורבן היא "יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשׂקרות עיניים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה" (ישעיהו ג, טז). בנות בדור החורבן לקו בחוסר צניעות. הן היו הולכות הלוך וטפוף, והיה להן פטנט מיוחד: הן נקשו בנעל על הארץ והשתחרר מהעקב ענן בושם ריחני.

בנוסף לכך הן היו מהלכות ברחובות בצמדים ובשלשות. הגבוהה והיפה הקיפה את עצמה בשתי חברות רעות-מראה, כדי להבליט את יופייה שלה (אגב, כמה יפה מובא בשם המהר"ל, שהיופי שלך - אסור שידקור את קומת חברתך. אין לנו רשות לצער את החברות שלנו במראה שלנו).

בהפטרה לפרשת בלק כתוב: "מה ה' אלוקיך דורש מעמך? עשות משפט" – משהו חיצוני, שנראה לעין, "אהבת חסד" - משהו פנימי, "והצנע לכת" – וזה המיזוג בין החוץ לבין הפנים.

הצניעות היא המיזוג הנכון של פנימיות יפה וחיצוניות יפה. איזון שהוא למעשה דרישתו של ה' מאיתנו.

יש שאומרים "זה לא הבגד שעושה אותך צנועה. צניעות זה מבפנים", והאמת – זה לא נכון. צניעות היא גם מבחוץ. לכן חשוב לי להדגיש שבעניין צניעות, לא צריך זהות בין פנים לחוץ.

נשים אומרות לי: "אני עוד לא מרגישה ברמה הזאת. קשה לי לשים כיסוי ראש ואני עדיין לא מתחברת לזה". לשים כיסוי ראש בלי להתחבר אליו זו לא צביעות, זו צניעות. אפילו אם החיבור שלך והכיסופים שלך לצניעות עדיין מזעריים מאוד, זה לחלוטין לא משנה. תעשי את הדבר החיצוני הזה – זה המון וזה שווה.

גדר בלי הפרדה

בואו ננסה להבין מה זה יופי ואיך הוא מסתדר עם המושג הזה שקוראים לו צניעות.

בלעם בן בעור ערך שבעה מזבחות והקריב עליהם ארבעים ושניים קורבנות, הכול כדי לקלל את ישראל. וחז"ל כותבים: בזכות ארבעים ושניים הקורבנות יצאו ממנו רות והמשיח. למה? שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

התפילה משולה להקרבת קורבן. זאת אומרת שלתפילה יש ערך חיצוני ענק. גם אם לא התכוונת, ובכל זאת עמדת ואמרת והקדשת זמן לתפילה – מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כנ"ל בגד. לבגד צנוע יש ערך סגולי נפלא, יהיו מחשבותייך אשר יהיו. הבגד משדרג אותך. הבגד מצניע אותך – הוא באמת עושה אותך צנועה, מבפנים.

קשה מאוד להסתדר עם זה. נשים מתגלצ'ות לשני הכיוונים: או שאת יפה ולא צנועה, או שאת צנועה ומכוערת. אימצת לך את דימוי השכינה בגלות. הרב קוק זצ"ל אומר שזה הביטוי המצער של הגלות והחורבן, שיש לנו הפרדה בתודעה בין הקישוט והקדוּשה. הקישוט נראה לנו טומאה, כאילו אינו קשור לקדושה (עין אי"ה שבת פ"ז).

כל מי שעושה הפרדה בין הפנים לחוץ הוא כמו בלעם, שביום היה רוחני ובלילה בהמי. אבל אצלנו, היהודים, ה' הוא אחד ויש אחדות בעולם, והאחדות הזאת קיימת גם בין הגשמי והרוחני ובין הפנים והחוץ ובין הלילה והיום.

בנותינו כתבניות מחוטבות

מה זה להיות יפה וקדושה? איך מקיימים את האיזון העדין הזה?

הדבר הכי יפה בעולם הוא הפָּנים של אישה יהודייה והגוף של אישה יהודייה. לא סתם אומרים בעולם שהישראליות הכי יפות. זו האמת, ודוד המלך כותב "בנותינו כתבניות מחוטבות זווית היכל".

את מבינה שאת התגלמות השלמוּת? כשאת נחשפת, אין דבר כזה בעולם שמישהי לא תרגיש חסרה לידך. אין בעולם שגבר שמביט בך לא ירגיש חסר. צניעות משמעה יופי עד הגבול, והגבול הוא ביזוי הבריות.

איך אדע היכן עובר הגבול? קודם כול – תפילה! "ה', יהי רצון שהבגד הזה יהיה לכבודי, שלא אבזה את עצמי, לכבודו של הקב"ה, שלא יגידו 'הדתיות לא יפות', לכבוד בנות ישראל שלא ירגישו לידי נחיתוּת".

שנית – סבא וסבתא. זה קריטריון מדהים מהבן איש חי. כשאת יוצאת מהבית תשאלי את עצמך "האם סבא שלי היה מרוצה מאיך שאני נראית עכשיו?".

פרשת בלק מסתיימת באקורד כואב מאוד. עם ישראל זנה אחרי בנות מואב. כותבים חז"ל במדרש: כיצד זיהו את אלה שזנו? הענן שהקיף אותם התקלף מעליהם והשמש זרחה עליהם. ה' הוקיע אותם לעין השמש. כמה מדברים על נזקי השמש היום. בשר של אישה יהודייה הוא יפה ומושך. שמרי, שלא יהיו לך נזקים בזה חלילה.

אומר הקב"ה: תהיי יפה, תהיי מדהימה, תהיי מטופחת – עד למקום שבו את מצערת ומבזה מישהו אחר. אסור לך ביופייך, כשאת מתאפֵּרת ומתפָּארת, להתפַּעֶר. להיות פעורה כמו בחטא פעור. הישמרי מלצער אישה שמביטה בך ומלפעור את עצמך לקנאתם של אחרים.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי