דו קיום בבית משותף

שני בתים שצמודים זה לזה בקיר משותף חולקים פעמים רבות מראה חיצוני דומה, מה שלא כן – עיצוב הפנים שלהם, המותאם לאופי המשפחה.

שרי גלסנר , כ"ח בתשרי תשע"ז

הכניסה
הכניסה
צילום: שלומי בוצר

מקובל מאוד במקומות רבים למכור מגרשים שמיועדים לבניית דוּ, כלומר שני בתים שצמודים זה לזה בקיר אחד ועצמאיים בשלוש החזיתות הנותרות.

ברשויות מסוימות יש חוקים שאוכפים את המראה החיצוני, ועל שני הבתים הצמודים להיראות בדיוק אותו דבר מבחוץ. העניין הוא שצריכות לחיות בבית הזה שתי משפחות עם צרכים שונים, תקציב שונה וטעם שונה. מזל שעיצוב הפנים פתוח להחלטה אישית ועצמאית של כל משפחה.

עובדת היות המשפחות חברות היוותה נקודת פתיחה חשובה. בנוסף לכך, הם פנו אל אותה אדריכלית, שירת יוליס, אשר יצרה בהתאם לטעמן השונה של שתי המשפחות בית שונה ועצמאי לגמרי בעיצובו ובתכנונו.

הבית השמאלי שייך למשפחת רוזנבלום.

הקו כאן מודרני מאוד. קווים נקיים, קירות חשופים, הרבה אפור ולבן. נקודת העניין נעשתה בעזרת צבע צהוב - במעקה המפורזל, בשני כיסאות בפינת האוכל ובכריות הסלון.

הקיר המרכזי בבית הוא למעשה הקיר המפריד בין הבתים. האילוץ מחייב אותו להיות נטול חלונות, ובעצם לשמש כקיר הייחוס הארוך של החלל. לשבירה השתמשו כאן בחיפוי אבנים אפורות, שהן העיטור היחיד בחלל. בנוסף לכך הן מבדילות בין הסלון לפינת האוכל.

המטבח מודרני לחלוטין ועשוי בצורת ר' עם אי ארוך המקביל למשטח העבודה.

על הקלאפה הודפס בהזמנה נוסח הפרשת חלה.

המטבח
צילום: שלומי בוצר

בקומה התחתונה בנוסף לחללים הציבוריים יש גם שירותי אורחים, וחדר עבודה המשמש גם כחדר אירוח שצמוד לו חדר אמבטיה.

כל חדרי השינה מוקמו בקומה העליונה. כאן הרצפה רוצפה בפרקט להענקת אווירה חמימה ונוחה.

אמבטיית הילדים עליזה ושמחה בזכות מראות מיוחדות וצבעוניות.

הסלון
צילום: שלומי בוצר

בין החדרים נוצרה פינת משפחה המשמשת למשחק והתרגעות.

מול חדר הילדים אמור היה להיות קיר, ובמקומו נמתחו עמודי ברזל מהתקרה ועד הרצפה המהווים חיץ מחד אבל פתוחים מאידך.

מקלחת ילדים
צילום: שלומי בוצר

גם כאן הרבה מהצבעוניות מתקבלת מצבעו הצהוב העליז של מעקה המדרגות.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי