ימים של שירה

"את העם המר הזה אי אפשר לגאול, אומר ה'. אומר רבי נחמן: הרופא הכי טוב לא ירפא אדם מר". הרבנית ימימה מזרחי לקראת שבת שירה.

הרבנית ימימה מזרחי , י' בשבט תשע"ז

לכולנו יש רגעים של שירה
לכולנו יש רגעים של שירה
צילום: שאטרסטוק

מהו כוח השירה? למה היא בשורת גאולה?

לאמירת שירת הים יש כוח אדיר ובפרט בשבת שירה. בשבת הזאת עולה בעולם שירה ענקית. למה? ראשית, השבת היא תמיד שיר: "מזמור שיר ליום השבת". שנית, הספרדים קוראים בשבת את שיר השירים. שלישית, בשבת פרשת בשלח שרים בבית הכנסת את שירת הים. אשר על כן, בשבת הזאת כדאי לשיר זמירות שבת יותר מאשר כל שבת אחרת.

מהי שירה? מסביר השפת אמת דבר מדהים: כשאת שרה שירה את נוכחת לראות איך כל מה שה' נתן לך בחיים – גם הדברים שנראו לך הכי מזוויעים – בעצם ארוז וחרוז בשרשרת. שירה – לשון שרשרת, שירה – לשון שורה. הקב"ה מראה לך איך כל נקודת זמן במאורעות חייך היא חרוז קטן בשרשרת ישועות שהוא מכין לך.

אומר השפת אמת: אם את זוכה לומר שירת הים בפרשת בשלח, השירה תראה לך את נקודת הטוב בחייך. ללא ספק תצאי ממנה מלאת ביטחון ואופטימיות.

כותב הזוהר הקדוש: כל הזוכה לומר שירת הים, יזכה לראות פני משיח ותחיית המתים ונמחלים כל עוונותיו. כותב החיד"א: אם תאמרי אותה ותציירי את השירה לנגד עינייך, ייקרע לך ים סוף.

כל החולאים באים ממרה

המרחק ממצרים לארץ ישראל הוא אחד עשר יום בלבד. אם כך, מדוע ה' מסובב אותם ארבעים שנה במדבר? הוא אומר: אתם אנשים מרים. ארבעים שנה ייקח לי להפוך אתכם מאנשים מרים לאנשים שרים. רק בשביל זה. רק כדי להוציאם מגדר אנשים מרים לכדי אנשים שרים.

בני ישראל שרו אמנם בים סוף, אך הם ענו למשה רבנו. כתוב ששפחה בים ראתה מחזות שיחזקאל בן בוזי, נביא עצום, לא ראה. ונשארה שפחה. אז היא שרה שנייה אחת, לכולנו יש רגעים של שירה, אבל אז את שוב חוזרת להוויית המרירות.

אדם מר, את הנס הכי גדול הוא לא רואה. כלום הוא לא רואה. להוציא את בני ישראל ממצרים היה החלק הקל. להוציא את מצרים מישראל – זה קשה.

בפרשה מופיע עמלק, ובעלי חידש לי: עמלק בגימטרייה - מר. אומר האבן עזרא: שישים אלף גברים יצאו ממצרים. מה אתה פוחד מכמה עמלקים? אלא שהייתה נפשם שפלה. לכן מת כל הדור ההוא, ודור אחר היה מכובשי הארץ. לדור יוצאי מצרים הייתה נשמה עבדותית.

"ויַמְרו על ים בים סוף", נאמר עליהם. "וימרו" – מהמילה מר. הם צועדים בתוך ים סוף, רואים את ה' בעיניהם ומתלוננים: "איכסה, שוב בוץ! לא הספיק לנו הטיט במצרים, אז גם פה?"

כשאת שפחה, את יכולה לראות את ה' - ולהישאר שפחה. איך את מתלוננת, איך את לא מתביישת? יש לך בריאות, יש לך קורת גג, יש לך נחת מהילדים ואת מתלוננת.

רק מי שעובדת בבית חולים יודעת איזה נס זה בריאות. כמה זה, אכן, מפליא לעשות. כמה סיכונים יש בכל פרוצדורה קטנה. כמה לידה היא דבר מסוכן. כמה ניסים ה' עושה לנו כשהוא מעביר אותנו בתוך הים, כשהמים חומה מימיננו ומשמאלנו, ובכל רגע החומה הזאת עלולה להתמוטט עלינו ממש.

כמה יש לנו. כמה אנחנו מאושרות. ועדיין אנחנו מעזות להיות מרות ולא רוצות לראות את הטוב שה' עושה לנו.

את העם המר הזה אי אפשר לגאול, אומר ה'. אומר רבי נחמן: כל החולאים בעולם באים ממרה – לא כיס המרה, אלא המרה השחורה. העצבות מולידה מחלות, והרפואה באה משמחה. הרופא הכי טוב לא ירפא אדם מר.

וכותב האביעזר, פרשן של האבן עזרא: "הלא ידעת, אף שהסמים (תרופות) טובים מאוד, לא יועילו לחולה כלל אם אין לבבו שלם להאמין שרופא יודע ומבין ברפואות ורצונו הטוב לרפאות אותו בכל כוחו. וכן לבב איש, בהתגברו עליו מרה שחורה, ידמה לו דברים מבהילים שיפסידו גופו... ומרוב הדאגה ואימת מוות לא יועילו לו כל הרפואות! לא כן, אם ישמח, במהרה יפעלו הסמים והולכים בדרכיהם אשר המה שלוחים".

את יכולה לקבל תרופה הכי מדהימה למחלה שלא נדע, אבל אם את מרה זה לא יעזור לך. בלי אמונה התרופה לא תפעל.

מה עושה ה'כדי לתקן את מרירותם של בני ישראל? "ויבואו מרתה, ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה".

ה' אומר: אני מביא לך את הצמא. כשאת צמאה – לזיווג, לפרנסה, לבריאות - יש לך שתי אלטרנטיבות: האחת היא להתלונן והשנייה היא להתפלל ולבקש, לעשות "צמאה נפשי לאלוקים לא‑ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים" – ה', תראה לי את פניך, תראה לי שאתה איתי.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי