עוד נגיע לדרך חדשה

מה קרה לנו בשבועיים האחרונים? למה נבנה בינינו קיר של זכוכית? ואיך נגשר בכל זאת על הפערים הרבים?

ד"ר אהובה ניסן , כ"ט בשבט תשע"ז

שיחה בסגנון שונה בתכלית
שיחה בסגנון שונה בתכלית
צילום: שאטרסטוק

אחרי יום פעילות מייגע, נועה צנחה על הספה כשבמוחה חלפו השבועיים האחרונים כמו בסרט. היא הרגישה שבינה לבין בעלה מתחוללת מבלי משים הידרדרות. קיר הזכוכית ביניהם גבה והלך. השבת הם אמורים להתארח אצל הוריו, מן הסתם הדבר לא יוסיף קרבה ביניהם עם כל ההמולה...

היא שקעה בהרהורים ואט אט חלחלה בה ההבנה כיצד נכון לפעול.

השבת עברה בנעימים, אולי בזכות החלטתה הנחושה לא להיכנס ל"קטנות מוחין", היינו היעלבויות, פגיעות, מריבות. מה שיקרה, היא בוחרת להתעלות על עצמה.

להניח בצד

ביום ראשון בבוקר היא שלחה לאורי הודעה עם מסר ברור: אני מצפה לך בכיליון עיניים! בלשון רכה ומתוקה סיפרה לו שצפויה לו הפתעה. היא הכינה להם ארוחה מיוחדת ודאגה שהם יהיו לבד ומשוחררים ממשימות.

הם נהנו מאווירה נינוחה, והשיחה קלחה בחופשיות. נועה דאגה לומר לבעלה כמה היא מאושרת איתו ושמחה בו, כמה היא מעריכה אותו על מי שהוא, וכמה היא בת מזל שזכתה בו. לאור המצב ביניהם, אורי התקשה להסתיר את פליאתו, אך דבריה הכנים עוררו אותו להשיב לה באותה מטבע.

נועה לא הצליחה להסתיר את שביעות רצונה והנאתה מהקרבה שנוצרה ביניהם במאמץ כל כך קטן. הקושי שלה היה במאבק הפנימי המתחולל בקרבה. במוחה התרוצצו מפעם לפעם מחשבות כמו: "מה את מרמה את עצמך? הרי את כועסת ומרירה עליו, יש לך הרבה דברים לומר לו, והם לא בכיוון של מה שאת מדברת. את עושה הצגה?". אף על פי כן, היא הצליחה להניח בצד את צרור הכעס והמרירות שהצטברו בה, ובמקום להטיח אותם כלפי בעלה באופן ובזמן הלא נכונים, אפשרה לעצמה לנסות דרך חדשה. הרי הדרך הישנה לא מועילה ממילא, מה יש להפסיד?

אז הגיע הרגע שבו שמעה את עצמה אומרת: כל כך טוב לנו יחד, אז מה קרה לנו בשבועיים האחרונים? למה נבנה בינינו קיר של זכוכית? למה אנחנו לא מצליחים להגיע זה לזה?

השיחה שהתפתחה מכאן ואילך הייתה שונה בתכלית מהסגנון שאפיין את בני הזוג עד כה.

בין נועה ואורי יש פערים לא פשוטים. הם באים מבתים בעלי מנטליות שונה לחלוטין, דעותיהם שונות בנושא דת, חינוך הילדים, השקפת העולם ועוד. שניהם דעתנים, תקיפים ואוהבים לשלוט ולנהל. בשלב מוקדם מאוד של נישואיהם התגלעו המחלוקות והתגלו הפערים. לאחר כשני עשורים של נישואים וכמה ילדים, הם איבדו את הדרך לגמרי. הדפוס שהשתרש ביניהם הוביל לקצרים בתקשורת כמעט בכל נושא ונושא, הם הפסיקו לשמוע זה את זה וחומת האטימות התעבתה והלכה. הם הרגישו שהם סובבים במעגל סגור ללא מוצא.

היוזמה שנקטה נועה דרשה ממנה מלבד אומץ לב גם הימור. היא לא הייתה יכולה לדעת בוודאות איך בעלה יגיב. הוא יכול היה להגיב בצורה אחרת לחלוטין, אבל היא חישבה סיכוי מול סיכון. גרוע יותר לא יכול להיות...

המחווה שלה העירה בו רגשות חיוביים רדומים ופתחה את לבו אליה. הרוך בקולה, העיניים הטובות המביטות בו והמעידות כאלף עדים: אתה האדם היקר לי בעולם, עוררו את רצונו לקרבה, לשיתוף פעולה, לחיים הרמוניים, לגילויי חיבה ואהבה. רצון חבוי זה חשש לצאת לאור היום עקב התגובות הקשות שבהן הוא נתקל. באופן ספונטני נוצר גשר אנרגטי בין הכאן ועכשיו ובין חוויות העבר החיוביות המשותפות לשניהם, שנעלמו בתהום הנשייה.

נועה ואורי החלו לצעוד בדרך חדשה עם תקווה עמוקה לקשר מבטיח יותר.

הכותבת היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית זוגית ומשפחתית

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי