השמחה מושפעת רק מהבחירה שלך

אם את עוזרת לאיש נכה או לילד קטן, הוא תלוי בך ושמח בעזרתך. אבל מהרגע שיש לו בחירה, לא תוכלי לעזור לו. הרבנית ימימה מזרחי

הרבנית ימימה מזרחי , ל' בשבט תשע"ז

פעם נושמים, פעם נושפים
פעם נושמים, פעם נושפים
צילום: שאטרסטוק

אחד הצערים הענקיים בחייה של אישה הוא בעל קוּטר ועצוב וילד-מתבגר קוּטר ועצוב. זה צער נורא, שלא לומר אלימות והתעללות. "הוא אף פעם לא שמח, ימימה. מה אני לא עושה, מה? מכינה לו אוכל מדהים, מתקשטת ומתייפה, אומרת לו שאימא שלו חמודה. ומה שאני לא עושה – הוא עצוב-עצוב".

השמחה מושפעת רק מהבחירה שלך. למה קוראים גם לבית המקדש, גם למשכן וגם לביתך "בית הבחירה"? אומר בעל התניא: הבחירה היחידה שיש לבן אדם בעולם היא האם להיות שמחה או עצובה בחיים שה' נתן לך. הכול נקבע בשמים: עשיר או עני, יפה או מכוער, חכם או טיפש. מה שלא נקבע זה שמח או עצוב.

כשבן זוג בוחר שלא לעשות משהו, שום יועץ נישואין ושום רב ושום מקובל ושום שיקוי פלא שתמהלי לו בעראק לא יהפוך אותו לאיש טוב.

כל היום נשים מנסות לשלוט בבחירה של האיש שלהן. אני רוצה לצעוק ברחובות: הרי ה' לא שולט לנו בבחירה! הכול בידי שמים - חוץ מיראת שמים. אז הכיצד את רוצה להיות יותר מאלוקים?

הדרך היחידה לשליטה נמצאת במגילת אסתר: "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". הדרך האחת והיחידה לרומם את הבחירה של מי שסביבך היא לבחור בעצמך להיות אישה שמחה. תפסיקי לחכות להם.

אז לשאלה "האם אני יכולה לעזור לבעלי להיות איש שמח?" התשובה המצערת היא: לא. ובמילים של רבי נחמן: "וקשה מאוד לעזור לבעל בחירה".

לאנשים מוגבלים קל לעזור. את עוזרת לאיש נכה, הוא תלוי בך ושמח בעזרתך. את עוזרת לילד קטן, הוא תלוי בך ושמח בעזרתך. אבל מהרגע שיש לו בחירה, לא תוכלי לעזור לו.

הצער של נשים בדור שלנו הוא הבית שלהן. הבית קטן מדי, צפוף מדי, ישן מדי, מבולגן מדי, דולף מדי, קרוואן מדי. הבית הוא מקור לצער נשי גדול. אשתו – זו ביתו.

אומר הקב"ה למשה: תבנה לי בית. איך? אתה ענק. הלא "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך". איך אני אכניס אותך למטר על מטר? עשו לי קיטון (חדר קטן) שאדור ביניכם, אומר ה' את המשפט הנהדר. ומבאר בעל חידושי הרי"ם, סבו של השפת אמת: אם בבית שלך יהיה אדר, אני אוכל להתגורר אתכם (אדר ואדור – אותו שורש). אני אדור שם עם כל הגודל שלי. כי בית עם שמחה הוא בית ענק.

תרופה לדיכאון

את שואלת "בסדר, הוא החליט להיות עצוב, אני מבינה שזו הבחירה שלו וזה לא קשור אליי בכלל. יופי, ישתבח שמו. שחררת אותי מכל אחריות". לא מדויק, אומר רבי נחמן. יש דרך אחת לשמח את כל הדיכאוניים האלה שה' שם סביבך: לבחור בעצמך להיות אישה שמחה. לשמוח בעצמך, בלי לשים לב אם הוא ישמח מזה או לא.

דיברתי עם אישה חילונית. "זו פעם ראשונה שאני באה לשיעור", היא סיפרה, "אני עם דיכאון אחרי לידה, וכל כך שמחתי שאמרת שאני יכולה לבחור, שהדיכאון הוא לא דבר שאין לי בו בחירה. אז זהו זה, אני אבחר לשמוח".

זה ה-פחד של הדיכאון: מה קורה לי? איפה השליטה שלי? לכן זו בשורה נהדרת. אפשר לבחור לשמוח!

לשמחה יש תכונה אחת: היא מדבקת. "ששון ושמחה – ישיגו!". כשרואים אותך שמחה, משׂתמחים גם.

השפת אמת אומר שבכל עשייה בבית צריך לבקש "יהי רצון שלה' תהיה נחת רוח ממני וממעשיי". הוא אומר דבר נפלא: אם אין אני לי – מי לי. מי יעשה את זה עכשיו בשמחה אם לא אני? ומצד שני, וכשאני לעצמי – מה אני? אם לא הצלחתי לרומם את סביבתי בעשייה שלי, ונשארתי לבד בסוף, סימן שהמעשה לא היה בשמחת אמת.

תמיד בשמחה?

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבני הבית עצובים ומוטרדים. זה דבר מאוד מפּיל. בוודאי שאת מושפעת מזה שבעלך עצוב. בוודאי שאת מושפעת מהבחירה של בנך להיות מדוכא.

אני תמיד אומרת שנשמת אפה של הזוגיות, ונשמת אפה של השמחה, ונשמת אפה של התפילה, הן ממש כמו נשמת אפך שלך. פעם נושפים, פעם נושמים. אי אפשר להיות כל הזמן, תמיד, בשמחה.

אבל מצד שני, כל כך הרבה אנחנו עסוקות בהתבוססות בעצב. ויש נשים שהופכות להיות עצובות מכך שהן חוזרות ואומרות "אוף, אני לא שמחה, אני לא שמחה", והדיבור הזה בעצמו מפיל אותן.

אז ברור שזו דינמיקה של לפעמים כן ולפעמים לא. רק לא לצלול אל העצבות. שתי דקות עצבות ביום, ודי. צאי מזה. ובראש חודש אדר - תשמחי בכל הכוח.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי