לכי תתאפרי קצת

נכון, החיים לא תמיד יפים. תעשי להם מתיחה. תזריקי להם קצת בוטוקס. צריך להבין שה' גם מתחפש בתקופה הזאת. הרבנית ימימה מזרחי

הרבנית ימימה מזרחי , ז' באדר תשע"ז

לצבוע את החיים
לצבוע את החיים
צילום: שאטרסטוק

תמיד אני אומרת שאיפור הוא שתי מילים: אי-פור. כך מבטלים את הפור של הפורים. ואומרים המון גברים: "זה זיוף! איפור, בגדים יפים – זה שקר. זה לא נאמן". המון נשים גם הן מרגישות. הן חושבות שמַלכותית היא מְלאכותית. תהיי טבעית, תהיי אמיתית.

החכם באדם מלמד אותנו סוד גדול: "נאמן רוח – מכסה דבר" (משלי יא, יג). נאמנות זה לפעמים לכסות. לא צריך לראות את הכול, גם לא להראות את הכול. אפשר לשים קצת מייקאפ, אפשר לייפות את המציאות. זה בכלל לא שקר, זו נאמנות!

מה ההפך של אדם מהימן? אדם מהומן, כמו המן במגילת אסתר. זה אדם שעושה מהומה מכל חצ'קון. איך הוא מגיע לאחשוורוש כולו נסער: "מה? אשתך התחצפה אליך? אוי, עכשיו כל הנשים בשושן יתחצפו לבעליהן". תרגיע, מה אתה עושה מהומות.

מה את מתלהמת? "חמותי אמרה!" אז חמותך אמרה. יאללה, תעבירי. זה מותר, זה נכון. תאפרי קצת! נכון, החיים לא תמיד יפים. תעשי להם מתיחה. תזריקי להם קצת בוטוקס. תרימי אותם עם מעט סיליקון. צריך להבין שה' גם מתחפש בתקופה הזאת. הוא מפחיד אותנו – זה רק לַפַּנים. זה רק בכאילו, כדי שתפרצי בצחוק ענקי.

תכלת או שק?

כותב הרב קוק זצ"ל: "שמחת החיים הנחוצה כל כך לאדם, אי אפשר שתבוא תמיד על ידי מבט בהיר על המציאות. לפעמים יתחמץ לב האדם ויקרא 'הבל הבלים!' ויהיה רע בעיניו כל המעשה אשר נעשה תחת השמש. והדברים העליונים, שהם באמת טובים, כמו החוכמה, הצדק, התורה, לא תמיד יפעלו להאיר בשמחה את לב האדם. והוא רואה רק את העלבון של החיים על כל מחשכיהם, ולכן נבראה השטות, ההתפעלות למראה איזה ברק של דבר משמח. אף על פי שהוא כצל עובר, מכל מקום הוא בעתו משמח. ומשמחה זו, יבוא לרומם את רוחו ויבקש את מקור שמחתו בדברים קיימים ונצחיים" (עין אי"ה).

התכלית היא לא האודם, הדרך היא האודם. אני לא תוקעת אותך בדרך עם אודם, בושם ותכשיט. אני באמת רוצה שזה ירומם אותך, "לכהנו לי", כמו שכתוב. אני באמת רוצה שאת תיכנסי לכהונה על ידי הבגדים. והראי"ה מסיים: "באמת, השטות הזו מגעת עד מרום פסגה כזה, שאין כל חכמת אדם מגעת!"

הרב קוק מדבר על רבי זירא שהיה רואה את רבי יהודה רוקד ריקודים עם הדסים בצורה משונה שלא מעוררת כבוד. הוא היה רוקד עם שוּטִיתָא, ורש"י מפרש: בד (ענף) של הדס שמרקדים בו לפני הכלה. "שטוּתא" - שהמרקד נראה כמו שוטה.

מה אתה עושה? שואל רבי זירא. "אמר ליה: כבריאתו של עולם דְבְּרֵישא חשוכא, והדר – נהורא". זאת אומרת, כדי לברוא אור צריך להשתמש בחושך. דברים שנראים לך בגדר חושך, לא חוכמה גדולה, מביאים בסוף לחוכמה גדולה ולשמחת ענק.

שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. שואל האש קודש: זה מה ששימח אותם, שהוא לבוש תכלת? הם שמחו על הבגדים לפני שהם בכלל שמחים על התשועה? ועונה: אבל הפסוק אומר "תפילה לעני כי יעטוף". "כשבאים ייסורים מעטים על האדם, יכול להסתירם בקרבו כי הם קטנים ממנו והוא מקיף אותם. כשמתרבים, כבר לא יכול להסתירם ומוכרח לגלות אותם בדיבור, או בבכייה, או בצעקה, כי נתרבו עד שאינו יכול להקיפם, והוא מעוטף בהם. 'תפילה לעני כי יעטוף' את עצמו בעניוּת ובצרות, כמו שאומרת אסתר המלכה 'כמים נשפכתי' (תהילים כב, טו)". אני מרגישה שהצער כבר עוטף אותי, אני שוחה בתוכו. "וזה 'שושנת יעקב צהלה ושמחה'. כשראו שהוא עטוף בבגדי ישע, הבינו שבאמת באה ישועתם. הבינו שתשועתם תהיה לנצח ותקוותם בכל דור. ובין שיהיו ראויים ובין שלא, תימשך ישועה מפורים לכל דורות מישראל" (אש קודש לפורים).

איך הוא מעודד את חסידיו בשואה: תקשיבו, זה אדר. שימו אדרת של אנשים שמחים. תתחפשו לשמחים. מפני שאז השמחה תהיה אור מקיף והיא תצמצם בהכרח את הצרות והצער לבפנוכו. אל תיתנו לצרות להישפך עליכם ולעטוף אתכם.

זו ממש הייתה מחלוקת בין מרדכי לאסתר. מרדכי: מתקרבים לקב"ה בשק ואפר, כך מתפללים. אסתר: "ותתחלחל... ותשלח בגדים להלביש את מרדכי". ועוד היא אומרת לו: "אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק".

מי מהם צודק? אסתר. המגילה מראה את צדקתה. הבגד לא בא להסתיר בגידה. בגד הוא לבוש, לא בושה. אין לך במה להתבייש – אתה כוהן בבית ה'. אדרבה, זה מעיד על רוממות ועל אחריות.

בגדים וגינדורים זה אולי חושך, אבל את, תהיי לפחות במדרגתו של אהרן הכהן הגדול שלובש את כל בגדי התפארת ותכשיטי הכהונה.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי