ללדת נגד כל הסיכויים

חזרתי הביתה שבורה, מה, לא יהיו לי עוד ילדים? רותי בשיר על אי ספיקת צוואר הרחם.

רותי בשיר , ט"ז באדר תשע"ז

תמיד יש תקווה
תמיד יש תקווה
צילום: שאטרסטוק

התחתנתי בגיל עשרים ואחת עם אהבת חיי.

בגיל עשרים ושתיים ילדתי את הבת הראשונה. ההיריון זרם טוב, תשעה חודשים של כאבים, קיטורים ובחילות - כמו כל אישה הרה.

בשבוע ה‑40 נולדה הנסיכה הראשונה שלי.

הזמן עבר וב"ה נכנסנו שוב להיריון, שוב עם בת.

הכול היה כשורה. בשבוע ה‑29 להיריון, עברנו דירה. יום לאחר המעבר קמתי עם כאבי בטן קלים. חשבתי שאם אנוח הם יפוגו, אז נחתי. אבל הכאבים רק התחזקו.

משהו בי אמר לי ללכת להיבדק. עשו לי מוניטור וכמעט השתחררנו הביתה, ואז הרופאה ביקשה לבדוק אותי. הרופאה צעקה: "תזמינו מהר אמבולנס! היא בפתיחה מלאה!" הייתי בשוק. רק הרגשתי כאבי מחזור קלים.

עשר דקות לאחר מכן נולדה בניתוח קיסרי הנסיכה השנייה שלי. במשקל קילו אחד ו‑100 גרם. קראנו לה טוהר, ולאחר תשעה שבועות מייגעים אך מלאים ניסים השתחררנו הביתה.

לא יכולה ללדת

חיכינו שנתיים בגלל הניתוח, ושוב נכנסתי להיריון שהוגדר כבר כהיריון בסיכון. בשבוע ה‑23 הופיע דימום. יצאתי מהעבודה ונסעתי ישר לבית החולים.

המתנתי המון זמן בחוץ, מפוחדת ומתפללת שדבר לא יקרה לעובר.

הרופאה שבדקה אותי הייתה קרה וחסרת רחמים. "את בלידה, את צפויה ללדת ממש בקרוב. בשבוע 23 אין לעובר הרבה סיכוי לחיות".

"מה? איך דבר כזה יכול לקרות?" מלמלתי, הייתי ממש בשוק.

"קורה", היא אמרה, "אם תרצי עוד ילדים זה או דרך אם פונדקאית או אימוץ".

פשוט התחלתי לבכות. את יושבת שם בחדר, לבד על הכיסא, עם עובר בועט בבטן שאומרים לך שעוד מעט כבר לא יהיה בתוכך. ואין לך בכלל סיכוי לעוד ילדים!

לצערי, בדבר אחד היא צדקה. אחרי כמה שעות התפתחה לידה שקטה. הלכתי הביתה ריקה ומרוקנת ומלאת תקווה שבעזרת ה' יהיה לנו עוד תינוק.

התחלתי לקרוא על הנושא באינטרנט ובספרים, דיברתי עם אנשים. הבנתי שמה שיש לי זה "Incompetent cervix" - אי ספיקה של צוואר הרחם. ככל שההיריון מתקדם והתינוק גדל, הוא לוחץ על צוואר הרחם וגורם לו להיפתח, וכך נוצרת לידה בטרם עת.

גיליתי את פתרון התפר הצווארי. תופרים את צוואר הרחם, ומונעים ממנו להיפתח. לאחר התייעצות עם רופאה פרטית, החלטנו שבעזרת ה' זה יהיה הפתרון.

נכנסתי להיריון בקלות, ובשבוע ה‑12 תפרו אותי ונכנסתי לשמירת היריון מלאה. בשבוע ה‑20 שוב התחיל אותו הסיפור. דימום בלי כאבים, פתיחה גדולה, לידה שקטה.

חזרתי הביתה שבורה, עם חור ענקי. איך אוכל להמשיך? מה יהיה הלאה? מה, לא יהיו לי עוד ילדים? אני באה ממשפחה גדולה של שמונה ילדים ב"ה!

הצורך לעוד ילדים בער בי.

התייעצנו עם ד"ר טל בירון, רופאה פרטית מדהימה, והיא הציעה לעשות משהו שקראתי עליו הרבה באינטרנט, אך לא חלמתי שאזדקק לו. תפר בטני, ניתוח ממש, שבו פותחים את הבטן, ומבצעים תפר מאוד גבוה. יש לו אחוזי הצלחה מאוד גבוהים בגלל הגובה שלו, אך יש רק בעיה אחת - בארץ לא מבצעים אותו.

כל הרופאים חוץ מד"ר טל היו נגד התפר הזה, אך החלטנו בסייעתא דשמיא ללכת על זה. ידעתי שהקב"ה יעזור לנו, הרגשתי את זה.

היריון נוסף

בקיץ 2014, לפני מבצע 'צוק איתן', טסנו לשיקגו בארצות הברית ועשינו את הניתוח.

לאחר חודשיים הקב"ה זיכה אותי בהיריון נוסף, הפעם בן.

בשמירת היריון מלאה, ובעזרת בעלי המתוק והמשפחות שלנו, הצלחנו להחזיק עד שבוע 34!

ילדתי את איתן אביעד בחודש תמוז.

תמיד יש תקווה!

-------

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי