בניסן עתידין להתלונן

שמורה הזכות להתלונן מראש חודש ניסן ועד אחרי ליל הסדר על זה שאין לאף אחד זמן ואין יכולת ואין כוח לחגוג לי יומולדת כמו שצריך.

דנה שורצמן , ב' בניסן תשע"ז

הכריכים מקבלים ציון נמוך
הכריכים מקבלים ציון נמוך
צילום: שאטרסטוק

בניסן נולדתי. לאחר תשעה חודשים חמימים, עטופים, בטוחים, נינוחים, מוגנים, רכים, שקטים, שבעים ורגועים, הגחתי לאוויר העולם הזה בי"א בניסן תש"ל. מזל טוב לי!

רגע מכונן

מאז ועד היום, קורה שאני מגיבה לדברים מסוימים כמו לרגעים שבהם יצאתי אל מציאות הפוכה מתשעת חודשי העיבור.

למשל, השעון מעיר אותי אל צלצול צווחני, כמו אותן צווחות שצווחתי כששלפו אותי ממציאות חמימה כמו שמיכת פוך מפנקת. אני קמה עם מעט מאוד תיאום בין הגוף למוח מעייפות מתמשכת, ומקבלת בכל בוקר מחדש מהסובבים אותי ציון אפגר לא מי יודע מה.

מה אעשה ואני מתגעגעת קשות לשעות השקט המבורכות שבהן שחיתי לי להנאתי, וכשלא הספיק לי המקום מתחתי והרחבתי אותו להיכן שהתחשק לי.

אז בלילה, כשכולם ישנים, אני שוכבת לי בשקט בשקט במיטה ומשחזרת את חודשי השקט המבורכים הללו. אין לי מושג מתי אני נרדמת, אבל כשאני מנסה להתמתח אני נתקלת בגופים קטנים שנצמדו אליי במהלך הלילה כי חלמו חלום רע או סתם קמו לשירותים.

כשאני מעירה אותם, הם מתלוננים על המיטה הלא נוחה שלי, על זה שאני זזה יותר מדי בזמן השינה והם כמעט נפלו כמה פעמים ועל השעון המעורר המעצבן שבחרתי.

תיבת התלונות

הבגדים שהם לובשים מקבלים ציון נוראי כי אני לא מספיקה לגהץ או סתם לקפל נורמלי כך שלא יהיו מאוד מקומטים.

משחת השיניים שקניתי מקבלת ציון נמוך עוד יותר מהבגדים. היא או חריפה או מתוקה, או בטעם של מסטיק, או צמיגית כמו מסטיק, או נוזלית מדי, או השם יודע מה עוד יכולה להיות משחת שיניים, שאני אהיה כמובן אשמה בייצור הדפוק שלה.

הכריכים שאני מכינה מקבלים ציון נמוך, ולא כי הם לא מושקעים. הם דווקא מאוד מושקעים, אלא שאני כל כך אפופה שאני מכניסה כריך עם אבוקדו וגמבה לילד שהכי שונא אבוקדו בבית, שלא לדבר על גמבה, ואת הלחם המטוגן אני נותנת לילד שמכור לאבוקדו אבל אלרגי לביצים. חצי פיתה שאפיתי מקמח כוסמין אורגני עם שוקולד חרובים מגיע לילדה שמסיימת ללמוד בחמש ואת האוכל שלה, כריכים עם שניצל וקטשופ, אני דוחפת בטעות לילדת כיתה א' הטבעונית מבחירה.

כשהם עוזבים אותי מלאי תלונות אני מתיישבת בינות לפוגרום שהם השאירו ופוקדת על עצמי להיכנס למצב עוברי.

זה לא עובד. יש תינוק תורן שמתעורר ומעיר אותי אל המציאות.

אחרי שגם הוא מטופל על ידי, וכמובן לא מפסיק להתלונן עליי, אני מדלגת בחיוך רחב אל המטבח כדי לאלתר ארוחת צהריים של ימי ניקיונות לפסח, ויודעת בדיוק מדויק על מה יתלונן כל אחד מהם.

עתידה להתלונן

אבל מה אכפת לי? לי שמורה הזכות להתלונן מראש חודש ניסן ועד אחרי ליל הסדר על זה שאין לאף אחד זמן ואין יכולת ואין כוח לחגוג לי יומולדת כמו שצריך ולקנות לי מתנה, שלא לדבר על לאפות לי עוגה. על הדרך אני מתלוננת על זה שהם לא עוזרים לי מספיק ולא רואים אותי באופן כללי, על זה שהם לא מפנקים אותי ולא מעריכים ולא אומרים מילה טובה, על זה שאני עושה הכול בבית הזה וכן על זו הדרך.

וכך, אחרי שמראש חודש ניסן ועד שלושה ימים לפני התקדש החג אני לא סותמת ולא משאירה לאף אחד מקום לתלונה, מגיע ליל הסדר, והנסיכים והנסיכות שלי מפנקים אותי ודואגים לי ורואים אותי וקונים לי ואופים לי ומשמחים אותי בכל שבעת ימי החג.

אחר כך הכול חוזר לקדמותו, ואני אוספת כוח לקראת ראש חודש ניסן הבא. כי בניסן נולדתי ובניסן אני עתידה להתלונן.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי