רשימת מטלות לשבוע הקרוב

רוב האנשים שפגשתי כותבים את רשימת הביצוע כמו רשימת חלומות. היא ארוכה ואין כל סיכוי להשלים אותה ביום אחד. אימון מאת מתי וכסלר

מתי וכסלר , ג' בניסן תשע"ז

רשימת ביצוע או רשימת חלומות?
רשימת ביצוע או רשימת חלומות?
צילום: שאטרסטוק

שלום כיתה ט'. אני מתי וכסלר, ואני המורה החדש שלכם בשיעור זמן. אני כאן כדי לעזור לכל אחד ואחת מכם להפוך את השבוע שלכם בדיוק לשבוע שהייתם רוצים שיהיה. כך שבסוף השבוע, כשתביטו לאחור, תוכלו לומר בסיפוק: מיציתי את השבוע, הספקתי כל כך הרבה, אני גאה בעצמי!

הדרך שלפנינו לא תהיה קלה. הזמן הוא אחד המושגים החמקמקים ביותר, ואנו נוטים להשלות את עצמנו לגביו מדי יום. אבל מי שיתמיד וירכוש גישה מציאותית לזמן, יקבל בתמורה חופש אמיתי ויכולת להשיג כל דבר שירצה.

זמן מכוון

חבל שלא היה לי מורה כזה בזמן הנכון. רק בגיל שלושים פלוס התחלתי להיכנס לעובי הקורה. כשיש לך אישה, שישה ילדים ועסק במשרה מלאה, אתה מגלה יום אחד שלא הכול נכנס בלו"ז. מה לעשות, יש לנו יותר רצונות מאשר זמן להגשים אותם. כטיפוסים רוחניים למחצה אנחנו כל הזמן רוצים לעשות יותר, ויכולים לדמיין אין סוף דברים שנעשה. לצערנו, דווקא הקב"ה שאמור היה להיות בצד שלנו, ברא עולם חומרי וסופי בצורה מעצבנת ממש.

המושג הכי קשיח בחיים שלנו הוא זמן. אי אפשר לקבל יותר ממה שניתן לך ואי אפשר לחסוך זמן לעתיד. אחרי התנסות של כעשר שנים בשיטות שונות ובעבודה פנימית ביחס לניהול הזמן שלי, אני רוצה לשתף אתכן כאן בתובנות ובכלים, להשתדל להיות מורה טוב לזמן ובכך לעזור גם לעצמי להישאר מכוון.

צעד ראשון

כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן, והצעד הראשון הוא לקבל את המציאות כפי שהיא, לקבל את הזמן כפי שהוא בלי אשליות.

דוגמה נפוצה להתייחסות דמיונית לזמן נמצאת ברשימת המשימות שאנחנו עושים לעצמנו לקראת יום בעבודה או בבית. בואו נציץ רגע פנימה למה שקורה לנו כשאנחנו רושמים אותה.

אנחנו מתחילים לכתוב את מה שאנחנו רוצים לעשות, מתחילים עם מה שברור מאליו, ואז מוסיפים עוד ועוד פריטים שכולם נורא חשובים לנו: אני רוצה להספיק היום להיפגש עם אשתי, לשחק כדורגל עם הבן שלי, לעשות כלים, לגמור משהו קטן מהעבודה בערב בבית, להחזיר שתי שיחות ואימייל למישהו, חברותא, ואולי להספיק גם לדבר עם ההורים, חוץ מקניות קטנות שאעשה בדרך, אם יישאר זמן אני צריך לסדר את הראש של הדוש באמבטיה וכו'.

להיות ריאליים

רוב האנשים שפגשתי כותבים את רשימת הביצוע כמו רשימת חלומות. היא ארוכה ואין כל סיכוי להשלים אותה ביום אחד. לעתים קרובות ברשימה הזאת נמצאות משימות שאנחנו דוחים מיום ליום כבר שבועיים או חודשיים, והן תמיד נדחות למחר!

אז יש שיחת טלפון שאני ממש רוצה לעשות למישהו, והיא עוברת מיום ליום. אני לא מסיר אותה מהרשימה כי היא חשובה לי. אם תשאלו אותי, אומר שאני "באמת אעשה אותה מחר", וכך עובר לו יום ועוד יום. מה הסיבה לכך?

ראשית, אנחנו חיים את הרצונות שלנו ולא רוצים לוותר עליהם. אנחנו מתייחסים לרשימות הביצוע כמו רשימות של הדברים החשובים לנו, ומרגישים שאם נוריד אותם מהמשימה אנחנו פוגעים במחויבות שלנו לעשות אותם.

שנית, אנחנו מאוד נלהבים להספיק בדמיון. בזמן כתיבת המשימות אנחנו כותבים אותן כמו תקתקנים אופטימיים, ושוכחים לקחת בחשבון שאחרי הצהריים אנחנו לפעמים עייפים, והאנרגיה של כתיבת המשימות שונה לגמרי מהביצוע שלהן. כך קורה שדווקא בגלל המחויבות לרשימת המשימות והרצון להספיק, אנחנו מתרגלים לא לעמוד במשימות שלנו, ולסבול ממפח הנפש שכרוך בכך.

להכניס ללו"ז

אני רוצה לאתגר אתכם במשימה פשוטה למשך שבוע, משימה שיכולה לעשות שינוי גדול בחייכם: מתחילים ביצירת שתי רשימות נפרדות. באחת רושמים את כל מה שאתם רוצים לעשות מתישהו, רשימת חלומות, וברשימה נפרדת רושמים את הדברים שבאמת תעשו מחר. האתגר הוא להכניס ללו"ז שלכם משימות בהיקף זמן אמיתי וריאלי לגמרי. לקבל את הצמצום שבו נברא העולם כעובדה שאין להתחמק ממנה.

ברגעים הראשונים זה כרוך בסבל, כי קשה מאוד לוותר ולבחור. אבל אם אנחנו לא נאמר לא לחלק מהדברים בזמן כתיבת הרשימה, אנחנו נגיד להם לא בדיעבד במציאות. אז למה להשלות את עצמנו?

כעת נושמים עמוק, ומתחילים להוריד מהרשימה את כל מה שלא בטוח שנספיק לעשות.

מה יקרה לנו אחרי שבוע שבו נכתוב משימות בדיוק בהיקף הזמן שיש לנו ונעמוד בהן? אפשר רק להתחיל לדמיין. אני יכול להעריך שתרגישו יותר חופש וביטחון עצמי, אבל פרט לתחושות הטובות יתחיל לצמוח משהו חדש: לא רק לקבל את המציאות כמו שהיא אלא אפילו ליהנות מזה. אם זה בדיוק הזמן שיש לי, הרבה יותר נוח לסרב לדברים שאני לא רוצה, הרבה יותר קל לקבל החלטות והרבה יותר קל לי לעמוד על שלי.

אז במשך שבוע אחד רשמו רק מה שנכנס בלו"ז באמת, בלי שום תוספות, ושימו לב למה שקורה לכם.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי