פסח ואני, קורבן או גאולה?

אני פוסעת בין המעברים בסופר האזורי, מתבוננת בנשים שעורכות את קניותיהן לחג ומשחקת עם עצמי בחידון. הנה גאולה אחת, והנה קורבן.

נעמי עיני , ו' בניסן תשע"ז

חידון בסופר האזורי
חידון בסופר האזורי
צילום: שאטרסטוק

אנחנו נחלקות לשתי קבוצות מרכזיות (בחלוקה גסה כמובן): אלו שמקבלות עליהן עול פסח בטוב ובאהבה, ואלו שמרגישות שנפלו לו קורבן. אלו שמציינות את בואו הקרב ואלו שמזדעזעות מאזכור שמו המפורש.

ומאחר שהחג מגיע, בין כך ובין כך, לכאורה אין משמעות לאופן שבו הוא נתפס על ידינו. אולם ההפך הוא הנכון. גלוי וידוע כי האופן שבו אנחנו חושבים ומפרשים אירועים בחיינו, משפיע על הדרך שבה נחווה אותם וכן על האופן שבו נתמודד בבואם.

חג הפסח כגאולה

תפיסת העולם המקדמת את החג בברכה מושתתת להבנתי על שני יסודות מחשבתיים: קבלת העולם על עתותיו, אסונותיו ושמחותיו כעובדת חיים, ותפיסת אירועים ותכתיבים חיצוניים כהזדמנות. במונחים פסיכולוגיים נכנה תכונות אלה סתגלתנות ויכולת בנייה מחדש.

חשוב לציין כי מי שמיודדות עם החג אינן דווקא חולות הניקיון שבינינו, או חובבות האירוח והחלפת הכלים לדורותיהם. מדובר על פי רוב בנשים מפויסות עם עצמן ועם העולם, שמקבלות את המציאות בטבעיותה, וכשהיא חמוצה הן יכולות להפיק ממנה לימונדה.

גישה כזו לחיים מאפשרת השקעת אנרגיה בהווה ופחות מחשבה אודותיו. הסכנה הכרוכה בה היא טשטוש או דחייה מתמשכת של צרכים ומאוויים אישיים.

חג הפסח כעקידה

כאן אנו נפגשות עם סגנון אישיותי אחר. על פי רוב מדובר בזן של נשים שהצורך בשליטה הוא מרכיב מרכזי באישיותן, והן יודעות בדיוק כיצד היו רוצות שחייהן ייראו. זן זה נוטה לנהל את המציאות ואף להילחם בה כאשר אינה סרה למשמעתו. יחסן של קורבנות הפסח לסמכות, לזמן ולתכתיבים חיצוניים (יום, לילה, חגים, הפתעות) יאופיין לרוב בתחושה של מתח, תחרות ומאבק.

רבות מן המחזיקות בדרך חיים זו מאופיינות במודעות עצמית מפותחת ורמת אנרגיה גבוהה, הן משיגות הישגים בעלי גוון אישי ורגישות כלפי הסביבה.

סגנון זה מתאפיין לעתים גם בקושי להרפות, להתגמש, לפנות מקום לאחרים ולבקש עזרה. חסרונות נוספים בגישה זו לחיים הם סיכון גבוה לפיתוח תחושות תסכול, מרמור, כעס או רחמים עצמיים ותפיסת חלקים ניכרים מן החיים כעול כבד או כמטרד.

מחקרים טוענים שנולדנו לתוך תפיסות העולם השונות. ינקנו אותן עם חלב האם וגם ירשנו אותן בגנים. ועם זאת, ניסיון חיים, מודעות עצמית ועבודה רגשית יכולים להביא לשינוי ולהרחבת טווח הפרשנויות והתגובות שלנו למציאות.

אני פוסעת בין המעברים בסופר האזורי, מתבוננת בנשים שעורכות את קניותיהן לחג ומשחקת עם עצמי בחידון. הנה גאולה אחת, והנה קורבן. זו דוחפת את העגלה בניחותא, מתעכבת לבחון את עליו של הכרוב ומשווה מחירים, ומימינה ממהרת בת דמותי, חוטפת בזריזות מוצרים מן המדפים, משננת לעצמה רשימת קניות ומסבה מבטה בעקשנות ממדף האקונומיקה וחומרי הניקוי. שיחכו.

ומי את, חביבתי?

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי