מכתב ללאה, האמא של הרווקות

איך מנקים את הראש מדאגות כשהימים עוברים וחולפים ובאופק לא נראה שינוי ממשי? איך לא מצרים על חודש ועוד חודש שעובר?

אבישג יעיש , כ"ב בניסן תשע"ז

איך ממשיכים להאמין?
איך ממשיכים להאמין?
צילום: שאטרסטוק

לאה, אמי היקרה!

בכל פעם שאני נתקלת בקושי מסוים בחיים, אני מנסה לחשוב על דמות מהמקורות שתיתן לי את הכוח גם להתמודדות הזאת.

בימים האחרונים אני חושבת עלייך הרבה ושואבת ממך כוח. תמיד הצטיירת בעיניי כדמות שולית, הרי יעקב לא לגמרי רצה להתחתן איתך. תמיד מדברים בהערצה גלויה על רחל, מוסרת הסימנים, והיום אני רוצה להתחבר אלייך. מעשה אימהות סימן לבנות, ואני מתפללת שה' ייתן לי כוח, כמוך, להתמודד עם המציאות.

בעקבות מה שאני עוברת עלו בלבי מחשבות על מה שאת עברת בשבע השנים שבהן יעקב עבד את רחל.

כבר מגיל קטן ידעת שאת עתידה להתחתן עם עשו, ולא השלמת עם המציאות. הלכת נגד כל הסיכויים בכוח התפילה. הרצון החזק שלך להידבק בריבונו של עולם נתן לך כוח להאמין שאת לא תינשאי לאותו רשע. אני מתחברת לעינייך הרכות והבוכיות משום שגם שלי הפכו כאלה.

מצאתי עצמי בוכה הרבה מאוד בימים האחרונים, ומה שנותן לי כוח הוא המחשבות על מה את עשית ופעלת. ההוכחה בשבילי שפעלת טוב ונכון היא השכר שקיבלת, שכר לדורות: כהונה, לוויה, מלכות ותורה - כל הכתרים שמעטרים היום את ראשך שבוודאי קדח ממחשבות ומדאגות מה ואיך יהיה.

לאה, איך מנקים את הראש מדאגות כשהימים עוברים וחולפים ובאופק לא נראה שינוי ממשי? איך לא מצרים על חודש ועוד חודש שעובר? מנין שואבים כוחות לתפילה כשהמציאות כבר סוגרת ואת יודעת שיעקב שייך לרחל. נקודה?

ואת לא רק יודעת שהוא שייך לה - את גם חווה את זה יום יום, שעה שעה. את רואה את זרי הפרחים שהוא שולח לה הביתה בכל יום שישי. את רואה את התכשיטים היפים שאחותך הצעירה ממך עונדת בהתרגשות. את הולכת איתה למדידות של השמלה וכמהה גם להתעטף בלבן הלבן הזה. את שומעת קטעי שיחות של יעקב ורחל על הקמת עם ישראל ולידת שנים עשר שבטים, ואת יודעת שלך אין שום חלק בזה.

את טורחת באפייה ובבישולים בהכנות לחתונה כשלבך ריק מכל תחושה. את שומעת את רחמי הבריות, את הרינונים והלחשושים בכל פעם שאת עוברת לידם.

את נקרעת בין האהבה לאחותך הצעירה ובין הרצון להינשא לבחור ישיבה, איש תם יושב אוהלים שהיה יחיד בדורו. את שמחה בשמחתה של אחותך ומאידך מייחלת ליום שמחתך שלך.

את מפרגנת לרחל בוויתור על עבודות הבית. את מייעצת לה מניסיונך ושומעת את הגיגיה וחוויותיה מהקשר.

את חווה הכנות לחתונה במשך שבע שנים, ואת לא מוותרת. את מתפללת, ומתפללת, ומתפללת. כי זה כל מה שאת יכולה לעשות.

ממשיכה להאמין

ובכל ההתמודדות הזאת את לגמרי לבד עם ריבונו של עולם. משפחתך ובני עירך כבר התייאשו מהבחורה התימהונית והבררנית שפוסלת כל בחור שמציעים לה. עם רחל את לא רוצה לדבר כדי לא לקלקל את שמחתה, וכך את מדברת עם ריבונו של עולם ומספרת לו את צרותייך, תלאותייך ורצונותייך.

את מדברת עם ה' ואת לא יודעת שבמעשה הזה שלך את נותנת כוח לכל כך הרבה בנות בדורות הבאים, ולעוד אחת, בת שלך שגרה ממש בסמוך למקום קבורתך...

ובתפילה הזאת את מקפלת בתוכך את כל הענווה של משה רבנו, את הגבורה של דוד המלך, את האמונה של מרים הנביאה ואת התורה שילמד כל אחד מבנייך בדורות הבאים.

את, שלא כמו האימהות האחרות, לא התנסית בניסיון העקרות. את התנסית בניסיון הרווקות. והקב"ה התאווה לתפילתך ממש כמו שאר האימהות. ואת, בענוותנותך ובאמונתך מילאת את אוצר התפילה שלך כבר מגיל צעיר, אוסף תפילות שעמד לרשותך בתום שבע השנים הרעות, שנים של חיפוש ובלבול, של עצב וכאב, של בכי וחוסר ודאות. לא היה לך מושג איך תיוושעי, אך בטחת בא‑ל פועל ישועות.

וגם אחרי שנושעת ידעת תמיד לחבר זאת לריבונו של עולם ולהודות לו על הטוב שגמל איתך.

כשהמציאות סוגרת עלייך

איך? איך ממשיכים להאמין, לקוות ולהתפלל כשנדמה שהמציאות סוגרת, שאין שום שינוי, שההתמודדויות הולכות ומתגברות והכוח הולך ונגמר? מנין שואבים אז את הכוח? לאיזה עוד עומק צריך ליפול?

לאה, אימא יקרה. אנא, העתירי בעבורי מול כיסא הכבוד. אנא בקשי ממנו שייתן לי כוחות להמשיך להתפלל ולהאמין שהישועה ממש קרובה. העתירי בעדי שלא אקנא באחותי ואשמח בשמחתה. התפללי עליי שאצליח תמיד לראות בבהירות את רצון ה' ולדעת לדייק בו.

בתפילה שאזכה להיות כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל.

ממני, בתך

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי