אני כותב לך מכתב כי כבר אין ברירה

לכל אחד מאיתנו יש חלקים חסרים, איך ממלאים אותם וכיצד לא לתת להם להחליש אותנו? נחמה ביטקובר ממכון "עומק הקשר" בטור מיוחד.

נחמה ביטקובר , כ"ד בניסן תשע"ז

אני כותב לך מכתב כי כבר אין ברירה
אני כותב לך מכתב כי כבר אין ברירה
צילום: ISTOCK

אני כותב לך מכתב, כי אני מרגיש שאין לי כבר ברירה אחרת. אין לי כבר קול לצעוק לך יותר.

אני מלווה אותך מאז שאת קטנה, נמצא איתך שם בפנים תמיד, הולך איתך לכל מקום שאת הולכת.

כשהיית בכיתה ה' הייתי שם איתך, כשהרגשת שאין לך חברות. רצית כל כך להיות בחבורה של הבנות השוות בכיתה, יפית, עדי וחן. הרגשת שאם הן לא יאהבו אותך, את לא תהיי שווה כלום. אבל כל פעם שניסית להתקרב אליהן – היית צריכה לשחק משחק שהוא לא שלך.

ואני הייתי שם איתך במשחק הזה, לוחש לך שאת צריכה להתאמץ יותר. והתאמצת, וניסית, וזה רק גרם לך להצליח פחות.

אני הייתי איתך שם בתיכון, ואמרתי לך על נעמה ושתי החברות הכי טובות שלך, שזה לא אמיתי. עד הסוף. שיש להן מלא חברות אחרות. שאת לא הכי חשובה להן בעולם. ואת באמת לא סמכת עליהן, לא שיתפת אותן בהכל. ושוב הרגשת בודדה, שוב הרגשת שאף אחד לא באמת שם בשבילך.

ואני הייתי איתך שם בהמשך הדרך – בשירות, במדרשה, במכללה, ולחשתי לך שלמרות שנראה שאת מוקפת בכל כך הרבה חברות, והמשפחה שלך אוהבת אותך – את עדיין לבד.

שאין לך באמת חברות אמיתיות. שדעתך לא מעניינת אף אחד. שאנשים לא באמת אוהבים להיות לידך.

לפעמים גם הייתי איתך בקטנה. משכנע אותך שעכשיו שופינג מטורף זה מה שירגיע. שעכשיו שוקולד זה בדיוק מה שאת צריכה כדי לא להרגיש חסרה כל כך. שעכשיו אם תשימי תמונה מאלפת שלך בסטטוס, ותקבלי מלא תגובות - זה מה שיגרום לך להרגיש אהובה.

ואני הייתי איתך שם בדייטים. אז גם התחלת להרגיש אותי בצורה הרבה יותר חזקה.

כשיצאת עם בחורים לא קשורים, לחשתי לך: 'זה מה שחושבים עלייך… תראי את מי מציעים לך'.

וכשבחור נפרד ממך, שכנעתי אותך שזה בגלל שהיית לחוצה מדי, או הראית יותר מדי התלהבות. בגלל שלא היית מספיק מעניינת או לא מספיק מגניבה. בגלל שלא היית מי שאת, או בגלל שהיית כנה מדי, והברחת את הבחור. בגלל שלא היית מספיק יפה. ובעיקר לחשתי לך שזה בגלל שאת פשוט לא טובה מספיק.

כשהיה מישהו שגילה כלפייך אהבה, גם אם הוא לא היה מתאים לך באמת, לחשתי לך שאין לך ברירה.
שזה מי שיאהב אותך, וייתן לך ביטחון ויציבות ושמחה. 'לכי על זה' לחשתי לך.

למזלך את היית מספיק חכמה, ולא תמיד הקשבת לי.

שיכנעתי אותך שאם תתאמצי עוד. שאם תתאפרי או תתלבשי אחרת. שאם תחייכי מלא ותהיי מצחיקה. שאם תהיי עמוקה ומקשיבה. אז לא יחתכו לך יותר.

את צריכה להבין משהו חשוב.

אני בסך הכל בור בתוכך. תפיסה תת-מודעת שלך, עמוקה מאוד, שמשפיעה עלייך כל כך הרבה - בלי שאת יודעת. אני החלק הזה בתוכך שתמיד אומר לך שאת לא מספיק טובה. שאין לך באמת ערך.
שאת קטנה, ואף פעם לא שווה מספיק.

שכנעתי אותך שאם רק תהי בחבורה של הבנות השוות, או שתהיה לך חברה אמיתית שתהיה כל כולה שלך, או שיעריכו אותך בלימודים או בעבודה, או שתראי טוב ותתלבשי כמו שצריך, או שתהיי מצחיקה, כיפית וזורמת, או שתהיי רצינית ומלאת עומק… או שסוף סוף תתחתני עם הבחור המדהים שחלמת עליו

אז תהיי בעלת ערך. אז תהיי ראויה לאהבה. אז תהיי סוף סוף שווה.

זה התפקיד שלי, את מבינה? ליצור לך אשליה שתמיד יש משהו שחסר לך עדיין, משהו שכשסוף סוף יהיה לך - אז תגיעי אל המנוחה ואל הנחלה. אז תהיי סוף סוף שמחה, ושלמה.

ליצור לך אשליה שיש משהו לא טוב בתוכך, שאת לא מספיק. שאם רק היית קצת יותר… אז היו אוהבים אותך. אז היית מתחתנת.

הייתי חייב להיות שם כל הזמן.

אני. המשפט המעצבן הזה שמפרק לך כל הזמן את החיים, מכל הזוויות והכיוונים. אני זה שגורם לך להישבר שוב ושוב.

אני מצטער מעומק ליבי על כל זה. אבל את מבינה שאין לי ברירה נכון?

רק תדעי לך יקרה, שלכל אדם יש משפט כזה, מחליש. עמוק מאוד בתוכו. משפט כזה שאומר לו שהוא לא מספיק טוב. לא מספיק בעל ערך. שהוא לא ראוי לאהבה. או משפט שאומר לו ששום דבר לא מספיק טוב, שאם זה לא מושלם זה לא שווה כלום.

לכל אחד יש את הבור שלו. יש גם כאלה שמתחתנים עם הבור הזה. אבל הוא ימשיך ללוות אותם גם אחר כך, בצמתים השונות של החיים.

יש לי בקשה אחת ממך. תילחמי בי. אני מבקש ממך להתנגד אלי.

אני כאן לא כדי להישאר. אני כאן כדי לעזור לך לגלות בתוכך עוצמות חדשות, כוחות פנימיים יותר, הבנה עמוקה יותר של החיים שלך והמשמעות שלך בעולם.

תגידי לעצמך משפטים מחזקים. תלמדי, תדברי עם אנשים שמחזקים אותך ועוזרים לך למצוא את מי שאת באמת. את החיים האלה שנמצאים שם בתוכך ולא תלויים בשום דבר חיצוני.

את יכולה להבין שבגלל שאני עמוק מאוד, צריך משהו עמוק יותר כדי להילחם בי.

תאמיני בטוב, תאמיני באמת. תאמיני בעצמך. בעצמך העמוק עמוק עמוק הזה שמבקש כבר לפרוץ החוצה.

אני מאמין בך. אחרת בחיים לא הייתי עושה לך את כל זה.

ממני,

הבור שלך.

###################################################

ריבונו של עולם ברא את העולם חסר, וברא גם כל אחד מאיתנו חסרים. החיסרון הזה שואף תמיד להתמלא, ולא נותן לנו מנוח. והוא הופך להיות בור עמוק בתת המודע שלי.

בור שתמיד משכנע אותי שאת המילוי שלו אני אמצא בחוץ. בחברה, באוכל, בקריירה, בהצלחה, באהבה, בזוגיות. הבור הזה יוצר בתוכי תפיסות מחלישות שלי את עצמי. שאני לא מספיק שווה, לא מספיק טובה, לא מספיק ולא מספיק…

הוא גם יכול לספר לי סיפורים מעוותים על העולם, על אנשים שסביבי, על גברים, על אהבה, על חברות, על הצלחה, על אושר. וכמו כל בור שחור, ככל שהוא בולע יותר - כך הוא גדל. וככל שהוא גדל - כך הוא בולע יותר.

אבל יש לנו חלק נוסף בתוכנו. גבוה. עמוק. שקט. עדין ועליון. חז"ל קוראים לזה נשמה. החלק האלוקי שבתוכנו. המאיר. לחלק הזה יש סיפור אחר לספר לי על עצמי ועל העולם.

הוא מספר לי שיש אינסוף אפשרויות לשפע נפלא, שהעולם הוא לא עוגה שצריך לחלק ושהשפע האלוקי לא מוגבל.

הוא מספר שיש לי תרומה ייחודית ויקרה לעולם, ושאין באמת תחרות. הוא אומר שהקב''ה הכין לי חתן מיוחד שמחכה לי מששת ימי בראשית הוא יודע שאני שווה כי אני בת של מלך. כי אלוקים בחר בי ונתן לי חיים. ולכן אני שווה.

אני בעלת ערך בעיני אלוקים. יכול להיות משהו יותר מזה? באופן אוטומטי, הבור הוא זה שנותן את הטון לחיים שלי. באופן פשוט, אני אמשיך לחפש את המילוי שלי בחוץ.

אבל אפשר גם אחרת. אפשר גם להיכנס עמוק פנימה, ולהקשיב לקולות אחרים. שקטים, עמוקים, והכי אמיתיים בעולם.

----

הכותבת היא ראש מכון "עומק הקשר" שעל יד "מכללה ירושלים". מכון עומק הקשר הוא המרכז להדרכה ואימון לקראת זוגיות.