כיצד הפך חג השבועות לחג החלב?

נראה כי במהלך השנים הוסטה תשומת לבנו מפירות וירקות ארצנו לתנובת הצאן והבקר. טליה שפר בודקת מהם מקורות המנהג, והאם הוא בריא לנו?

טליה שפר , ז' בסיון תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Istock

בחג השבועות אנו מביאים למקדש את ביכורי הארץ, אז כיצד קרה שהוא הפך לחג החלב? מהו החלב המוזכר בתיאור ארצנו כזבת חלב ודבש, והאם גם בזמן המקדש הכינו נשות ישראל עוגות גבינה?

במכילתא נחלקים רבי אליעזר ורבי עקיבא בשאלה מהו החלב המוזכר ב"ארץ זבת חלב ודבש". רבי עקיבא אומר חלב ודאי, ואילו רבי אליעזר אומר שהכוונה היא לחלב הפירות.

מקור המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות הוא ככל הנראה ביהדות צרפת ואשכנז של שלהי ימי הביניים. הטעמים למנהג זה רבים ומגוונים. יש האומרים שמכיוון שהתורה כמוה כ"דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים), ראוי לאוכלם בחג מתן תורתנו. הסבר אחר מוצא רמז לחלב בפסוק "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" - ראשי תיבות חלב.‏

טעם נוסף מזכיר את זמן מתן תורה, שלאחריו לא הייתה לבני ישראל אפשרות להתקין סעודה בשרית המצריכה הכנות רבות כמו שחיטה והוצאת הדם, ולכן הכינו ארוחה חלבית. טעם אחר הקשור לזמן מתן תורה נוגע במדרגה הרוחנית שאליה הגיעו אבותינו – מדרגת אדם הראשון טרם החטא – שבה עדיין לא הותר לאכול בשר. וישנם גם טעמים הקשורים לתורת הנסתר, כמו זה המדבר על כך שהמעבר מימי ספירת העומר לשבועות הוא מעבר מדין (המסומל בדם) לחסד (המסומל בחלב), וכן הלאה.

מלוא הטנא סוכר ומלח

וכך, לקראת חג השבועות מתמלאים המרכולים במוצרי חלב למיניהם. נראה כי במהלך השנים הוסטה תשומת לבנו מפירות וירקות ארצנו לתנובת עטיני הצאן והבקר, והטנא החביב שנישא על כתפינו הפך לסל קניות מלא גבינות רכות, יוגורטים וגבינות קשות עשירות בשומן. אמנם כולנו שומעים רבות על כך שמוצרי החלב הם "מוצרי בריאות מהטבע", אך אלה שנרכשים ברשתות השיווק הם לרוב מוצרים שעברו עיבוד ומכילים חומרים נוספים שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם בריאות, וזאת עוד לפני שמעלים את הסוגיה האם חלב בריא לאדם.

ברבים מהמוצרים הללו יש לא מעט סוכר, כולל אלה שנמכרים כמזון לפעוטות וילדים. רבות מן הגבינות מכילות כמות גבוהה של מלח, ובחלק ניכר ממוצרי החלב מתווספים חומרים משמרים, מייצבים או מקרישים שמזיקים לגופנו ממש. השומן שבמוצרי החלב הוא שומן מן החי, שנקרא גם בשם הנורא כולסטרול, ועוד לא דיברנו על כל האנטיביוטיקה וההורמונים שמקבלת הפרה, שמן הסתם עוברים גם לחלב שהיא נאלצת לתת לנו.

רגישות מובנת

האדם הוא היונק היחיד על פני כדור הארץ שממשיך לצרוך חלב לאחר שעבר את גיל הגמילה – ועוד חלב של יונק אחר (!). הבעיה בעובדה זו קשורה לתופעה המלמדת כי זהו נוהג פסול: אי-סבילות ללקטוז. אי-סבילות ללקטוז משמעה חוסר יכולת לעכל את הלקטוז (סוכר החלב) אחרי גיל הגמילה.

מתברר שבשנות חיינו הראשונות מייצר גופנו כמות מספקת של אנזים הנקרא לקטאז, שתפקידו לפרק את הלקטוז שבחלב. כשהפעוט מגיע לגיל גמילה (בין גיל שנתיים לחמש) הגוף כמעט אינו מייצר את האנזים הזה, מכיוון שעל דרך הטבע התינוק שגדל כבר אינו זקוק לחלב אמו.

עם השנים הסתגל גוף האדם לעובדה שחלב ממשיך להיות חלק ניכר מתזונתו (במיוחד במדינות שבהן מומלצות שלוש מנות חלב ביום לפחות), וגופנו המופלא ממשיך לייצר את הלקטאז, למרות שבתוכנית המקורית זה לא אמור היה לקרות.

אלא שיש בני אדם שגופם מסרב לשתף פעולה עם המוטציה הזאת, והם אלה שאינם מסוגלים לפרק את הלקטוז, ולכן מפתחים רגישות אליו. האנשים הרגישים ללקטוז עלולים לחוות כאבי בטן, גזים, שלשול, בחילה או הקאות בעקבות אכילת מוצרי חלב.

אגב, על פי הערכות של גורמי הבריאות בארץ, שיעור חוסר סבילות מלא או חלקי ללקטוז באוכלוסייה בישראל עומד על ממוצע של 70 אחוזים.

לצרוך או לא לצרוך?

יש שממליצים לצרוך חלב פרה בטענה שהוא עשיר בסידן החיוני בעיקר לשמירה על בריאות העצם. אם את בוחרת ללכת בעקבות המלצה זו, כדאי להעדיף מוצרי חלב המיוצרים במחלבות ביתיות או קטנות, כי כך יש סיכוי טוב יותר שאיכות החלב גבוהה יותר, הן בגלל הרכבו והן בגלל תנאי המחיה של הבהמה שנתנה אותו.

לעומת ההמלצה לצרוך חלב ומוצריו יש המתנגדים לצריכתם בעיקר בשל ההיבט הבריאותי שהוזכר לעיל. כדי לקבל את הסידן החיוני לגופנו מומלץ לצרוך מזונות מן הצומח העשירים בסידן. על אלה נמנים ירקות ירוקים מסוימים כמו כרוב, כרוב סיני, ברוקולי, חוביזה, בצל ירוק, קטניות מסוימות כמו שעועית לבנה, שעועית שחורה ואפונה, סויה ומוצריה, שקדים, טחינה משומשום מלא ופירות מסוימים כמו תפוז ותאנה מיובשת.

גמילה מאוחרת

אחת הבעיות בתופעת צריכת החלב היא שכדי להפסיק עלינו לעבור תהליך גמילה (שאותו אנחנו אמורים לעבור בסביבות גיל שנתיים...), וזו גמילה לכל דבר. מתברר שבחלב ישנם חומרים שגורמים למוח להפריש דופמין, אשר אחראי על תחושות כמו רוגע, אופוריה ועונג. המטרה שלשמה נוכחים חומרים כאלה בחלב היא שהיונק אכן יתמכר לחלב אמו, ומרגע שטעם את טעמו – ימשיך לרצות לינוק.

וכך, גם בגיל מבוגר, אם מפסיקים לצרוך חלב, המוח חייב להסתגל מחדש למאזן הדופמין, ועד שזה קורה אפשר לחוות תופעות גמילה כמו עצבנות, רגישות יתר ואפילו דיכאון קל. הבשורה הטובה היא שהגוף, אשר שואף כל הזמן לאיזון, חוזר לעצמו לאחר תקופת הגמילה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי