סוד הדיאטה של הרבנית ימימה

ה' בודק את התאווה שלך למשהו אחר לפי האכילה שלך. הרעב שלך הוא חוסר סיפוק במה שיש לך. כמה את רעבה לדברים לא שלך. כמה את מתלוננת

ימימה מזרחי , י"ב בסיון תשע"ז

תפסיקי להתלונן
תפסיקי להתלונן
צילום: שאטרסטוק

החיים קשים, אבל הבשורה היא שלאישה יש כוח לכול. לאישה אסור לומר "אין לי כוח", כי יש לה כוח - תמיד. לכל אימא ולכל אישה יש כוח לשאת הכול. אין לך מושג כמה כוח יש לך.

אין לך ברירה, אתה תקוע עם העם הזה, אומר ה' למשה. עונה משה: האנוכי הריתי את כל העם הזה, אם אני ילידתיהו?!... ומבאר הרב חיים שמואלביץ את כוונת משה: אילו הייתי אימא שלהם, היה לי כוח.

והמשך הפסוק: "ואם ככה אַת עושֶה לי הורגני נא הרוג". ה', אם אתה חושב שאני "אַת", שאני שייך למין הנשי והחזק, אז... תהרוג אותי. אין מצב. לא מוכן להיות אישה – כך מבאר הזוהר הקדוש.

אישה שראתה את הבטן שלה נמתחת-נמתחת-נמתחת, שלא תגיד יותר בחיים "אני לא יכולה יותר עם המתח הזה". תראי כמה את יכולה עם מתח.

אישה שפעם לחצה תינוק בלידה, שלא תגיד יותר לעולם "בלחץ הזה אני לא עומדת". ראי אילו כוחות מדהימים גילית בעצמך – מי ידע שככה את יודעת ללחוץ? שככה את יודעת לצרוח?

ואם את מרגישה שאין לך כוח – סימן שהניסיון נגמר. כשבנות באות בבכי, "לא יכולה יותר" – אני יודעת שזהו, הגיע זמן גאולתן. הנה את עומדת להתחתן (וזה ניסיון נורא בהרבה).

כשאישה חונה

מה הכי קשה בעולם? לחנוֹת.

כשנוסעים, לא קשה. עוד שידוך, עוד עבודה קשה, ללדת עוד ילד. קשה, נכון – אבל משהו זז.

ואילו החניה, באמצע המדבר, היא הקושי הגדול.

יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, משה אומר ליתרו. החניה היא הבוחן הגדול. זאת העמידה הנוראה בניסיון.

החניה היא זמן נפלא לדעת את ה', להתחבר אליו. לעכל דברים, להבין מה קרה בדרך. ומאידך, זה איום. זה זמן מת.

"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר" - ללכת זה לא חכמה. מי שיש לה כל היום הצעות לדייטים, מצבה טוב; מי שעובדת קשה – זה נהדר; מי שיולדת בזה אחר זה – זה נפלא; ואילו מי ששמו אותה באמצע המדבר לחכות - זה למות. ולה ה' אומר "ידעתי חנוֹתך". אני יודע שלחנוֹת פירושו למות, ואני איתך פה.

אז מה קורה בחניות האלה? את משמינה.

בואו נדבר על סוד הדיאטה. מי שיש לה הפסקה ארוכה בין עבודה לעבודה, בין ילד לילד, בין שידוך לשידוך, מתחילה לאכול בלי סוף.

אומר ה': ראו כיצד לכל אורך ההליכה במדבר, כל התלונות של עם ישראל מסתובבות סביב האוכל. למה אין שום? למה אין בשר? למה אין שתייה?

אומר הרבי מסלונים: יש לי בשבילך נוסחה בדוקה לדיאטה, את תורידי שני קילו בשבוע. והרי הנוסחה: אל תתלונני. למה? אומר בעל 'נפש החיים': כל תלונה מבטאת בעצם רעב. כשאת מתלוננת, את מבטאת איזשהו רעב, מחסור שעלייך למלא באיזשהו אופן.

התלונה אינה ממלאת אותך. להפך – היא מחסרת מהנפש שלך. ואז עלייך להשביע את הנפש שלך בצורה מיידית. כיצד את עושה זאת? בקרמשניט. או בבורקס. בסמבוסק. בשווארמה בפיתה. המזון מספק לך מענה מיידי לרעב.

ה' בודק את התאווה שלך למשהו אחר לפי האכילה שלך. הרעב שלך הוא חוסר סיפוק במה שיש לך, ואת ממלאת אותו באוכל. כך האוכל מעיד עלייך כמה את רעבה לדברים לא שלך. כמה את מתלוננת. כשאת אוכלת המון זה כי את משועממת, עייפה, עצבנית או בדיאטה. כל המצבים האלה גורמים לך לפצות את עצמך באכילה.

דעו לכן, אכילה של בן אדם מעידה עד כמה הוא אופטימי ומתלונן או עד כמה הוא מסתפק במה שיש לו. אנחנו מענישות את עצמנו באוכל – אם באכילת יתר ואם בגריעת אוכל מעצמנו.

לא להאמין עד כמה התורה הייתה פרוידיאנית, לכאורה. פרויד יגיד לך "ליבידו". והתורה אומרת לך – לבדו. כשיש לך רצון להתמלא באיזה בן זוג שאינך יכולה להשיג, את אוכלת.

כך מפרש רש"י בצורה מפתיעה: כשעם ישראל דרש בשר ביקשו להתיר להם עריות. מה הקשר? הרי בשר הם ביקשו, לא עריות. היינו הך, אומרים חז"ל. כשבן אדם טורף, הוא רוצה אישה. כשאישה טורפת, היא רוצה איש.

"דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן", אומר שלמה המלך. ראו איך הוא מיד מייחס את הנרגנוּת לבטן. כי כל דיבור שיוצא מן האדם הוא כוח וחלק מנפשו, כותב בעל 'נפש החיים'. כשאת מתלוננת - את ממש בוראת בתוכך רעב!

לפי התורה, הדיאטה של הגוף היא קודם כול הדיאטה של הפה. מנעי קולך מתלונה ומקיטורים, ותשקיטי רעב, תאווה ותחושת חוסר שקיימים בך.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי