החופש הגדול לא חייב להיות סיוט

האם אטרקציות הן המתכון לצלוח את החופש הגדול בשלום? איך נכון לשרוד את התקופה המלחיצה ביותר בשנה? ואיך ומדוע בכלל נקבעה החופשה?

שמעון כהן , כ"ה בסיון תשע"ז

בדרך אל השקט שבחופש
בדרך אל השקט שבחופש
צילום: גילי יערי. פלאש 90



טוען....

החופש הגדול ממש מעבר לפינה ולא מעט הורים רואים בתקופה שאמורה הייתה להיות מקור לשמחה וגיבוש משפחתי לא פחות מאשר סיוט מתמשך שרק סופרים בו את הדקות עד שיבוא לקיצו עם פתיחת שנת הלימודים הבאה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חוה סנדרס, מנחת הורים בשיטת שפר, על מנת לבחון את הדרכים להפוך את תקופה הזו שוב לתקופה נעימה, משפחתית, מגבשת ואפילו מחנכת. האם אטרקציות, שהפכו לחלק בלתי נפרד מתקופת החופש הגדול, הן הדרך להפוך את תקופת החופשה לנעימה ונסבלת יותר?

כבר בפתח דבריה משיבה סנדרס ומציינת כי מסתבר שאטרקציות אינן הגורם שיביא מנוחה ושלווה לימי החופשה הגדולה, והראיה לכך היא ריבויין של האטרקציות שלא הניבו את המענה הרגוע והמבוקש.

כדי להתמודד עם הסוגיה ממליצה סנדרס לנבור בהיסטוריה של החופש הגדול ולתהות על מקורו: "המקור של החופש הגדול הוא עוד באירופה, והגיע לכאן עם הקמת המדינה. ההתחלה הייתה מתוך ההבנה של זכות הילדים ללמוד ולהתקדם ותהיה התפתחות בעם, אבל מאחר ורוב המשפחות עסקו בחקלאות והבינו שהמשפחות יקרסו אם הילדים לא יהיו חלק מהעבודה המשפחתית, לכן קבעו דווקא את הקיץ שהוא זמן הקציר, תקופה של עבודה, ובמקביל תקופה שקשה ללמוד בה וממילא הלימודים לא אפקטיביים, ובתקופה זו נקבע זמן שבו הילדים נאלצים להפסיק את זכותם ללימודים ומצטרפים לעבודת השדה של משפחתם".

"חשוב להבין מה היה המקור. זה רחוק מאיתנו היום כי אנחנו חושבים שהיעד היה גיבוש משפחתי והנאה, אבל לא בטוח שאחרי עשרה חודשי לימוד יש צורך בחודשיים של חופש. מי שיבדוק מה כוללת תכנית הלימודים בבתי הספר יראה שיש שם כיף אחד גדול, ולא מהם צריך לנפוש".

מוסיפה סנדרס ואומרת: "הפכנו את החודשיים הללו מזמן שמיועד לתקופה שבה הילדים ייקחו חלק ממטלות הבית לתקופה שבה הם הופכים למשאבת כספים וכוחות. מה שהשתנה מימי קדם זו התרבות ולא הילדים. הם לא נולדים עם צרכים חדשים".

לדבריה כאשר עולה בשיחות עם הורים סוגיית החופש הגדול "המחשבה הראשונית שעולה היא החשש של הורים מאמירה של הילדים 'משעמם לי', אבל אין מה לחשוש מהשיעמום הזה. הרי אפשר היה למלא להם את הזמן בעוד ימי לימודים או במעין בית ספר שנקים להם בבית, אבל אנחנו לא עושים את זה. הפחד שלנו הוא לא משעמום או מבטלה אלא מכך שלא יהיה לילד כיף. שמנו לעצמנו כתנאי תרבותי שאם לא כיף לילד אז משהו בי כהורה לא בסדר. לקחנו אחריות מלאה על הכיף והאושר של הילדים וידוע שאחראיות לא מתחלקת בין שני אנשים, זה או אצלי או אצלו. כשאנחנו לוקחים אחריות על הכיף והשמחה שלהם נכשלנו".

"אנחנו לא יכולים להפוך אותם למאושרים. עושר והישג חומרי לא הופך אדם למאושר. אנחנו בתרבות שבה הילדים גדלים על תחושה שאני כהורה אגרום לילד שיהיה לו כיף והוא יהיה מאושר. אנחנו רושמים אותם לקייטנות בסכומי עתק ובסוף הם רק מתלוננים ומקטרים על מה שהיה שם. אנחנו צריכים להתבונן על הילדים אחרת. הילדים של היום, כמו הילדים של פעם, הם נבונים ובעלי יכולות ורצון להיות חלק. אפשר להיות חלק מהבית ולשדר לילד את המסר שסומכים עליו שיידע איך למלא את היום שלו בתוכן ובעשייה. גם כשיוצאים לחופשה ההורים אחראים להגעה למקומות הללו אבל הילד הוא שאחראי ליהנות".

סנדרס ממליצה שלא לתייג את הילדים באופן מיידי ככאלה שאם רק יותירו בידיהם את המושכות יהפכו את הבית או יקבעו את עצמם מול המחשב. "הילדים יודעים מה מצופה מהם והם מסוגלים. אין להם שום עניין לגרום נזקים. ילד יכול להתעניין בהרבה דברים בלי שאהיה עבורו ליצן החצר ובלי שנוציא תקציבי עתק. צריך להסתכל עליהם כבני אדם בעלי רצונות ויכולות לשאוף למעלה".

להורים היא ממליצה לקרוא לא רק את הפזמון בשירה של נעמי שמר 'הכול אני יכול בחופש הגדול', אלא גם את שורות הבתים המתארות שורה ארוכה של פעולות יצירתיות שהילד יכול ורוצה לעשות בחופש הגדול, אם רק יתנו לו את הצ'אנס לכך.