קול חמות וקול כלה

מתברר שהקשר בין חמות לכלה הוא אחת ממערכות היחסים הטעונות ביותר. האם אפשר לפתח מערכת יחסים טובה?

ד"ר אהובה ניסן , י' בתמוז תשע"ז

האם מערכת יחסים קרובה היא אפשרית?
האם מערכת יחסים קרובה היא אפשרית?
צילום: שאטרסטוק

באחד מהקורסים שהעברתי, שמתי לב לשתי נשים שישבו זו ליד זו, במשך שלוש שעות המפגש, כשהן שלובות ידיים.

הדבר משך את תשומת לבי, וכשהן ניגשו אליי באחת ההפסקות אמרתי להן: "שמתי לב שאתן כל כך מחוברות, זה ממש יפה לראות את הקשר ביניכן, אתן בטח אימא ובת". הן הביטו זו בזו וצחקו, ואמרו יחד: "זו חמותי", "זו כלתי".

אני מודה ומתוודה שהופתעתי, וההפתעה הזאת הטרידה את מחשבתי. מדוע אני כל כך מופתעת מקשר קרוב וחם בין חמות וכלה?

מתברר שהקשר בין חמות לכלה הוא אחת ממערכות היחסים הטעונות ביותר. "'הוגד לי כל אשר עשית את חמותך' - שזה מורה על טיב מידתך וטיב לבך, שלרוב הכלה שונאת את חמותה" (מלבי"ם למגילת רות).

קשר זה הוא למעשה משולש הכולל בתוכו אם, בנה ובת זוגו. תחת החופה עומדים החתן והכלה, הוריהם הנרגשים וכל הקהל מסביבם, וכולם נושאים תפילה להצלחת הזוגיות הטרייה בברכת בניין עדי-עד. למראה ההתרגשות, האהבה והעונג המרחפים באוויר, ישנה תחושה חזקה שבני הזוג מצאו זה את זו ומעתה הכול ורוד. ברגעים נשגבים אלו, כמעט אין אדם שחושב על המכשולים שעלולים לצוץ בהמשך החיים.

הסיפור שבו פתחנו אינו נדיר, אולם גם אינו שכיח. בתרבות שבה אנו חיים רווחים הבדיחות והסיפורים על החמות "הקלפטע", וכל חמות בכוח ובפועל נאלצת להתמודד עם התדמית השלילית של תפקידה, בין אם בצדק ובין אם לאו.

בניסיון להבין את הסבך ביחסים טעונים אלו, ננסה לתת קול לכל אחת מן הדמויות.

גל של חששות

נבחין באם שמגדלת את בנה או בתה, עובר עליה מה שעובר - קשיים בזוגיות, פרנסה, חינוך ילדים, מאבקים לביטוי עצמי, והנה מגיע סוף סוף הרגע שבו הבן או הבת מוצאים את בחיר לבם והם עומדים לפרוח מן הקן ולהקים בית באופן עצמאי.

בליל של חששות מלווה אותה, ובמיוחד כשהיא משיאה בן: האם אשתו תכבד אותי? האם תיתן לי דריסת רגל בביתם? או שאני עומדת לאבד את הבן שגידלתי בעמל כה רב? מה יהיה מקומי בעיניהם? האם הם ישתפו אותי בחייהם? כל כך השקעתי בילד הזה, האם גם היא תשקיע בו? האם היא תרחיק אותו ממני?

האם הזאת עוברת יחד עם בני הזוג את פרקי חייהם: מעברי דירה, הולדת ילדים וגידולם ועוד, ולעתים היא רואה מן הצד דברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת עולמה. הפחדים שלה צפים ומציפים בה מחשבות ורגשות שעלולים לעורר קונפליקטים עם בני הזוג.

סיפרה לי שכנה מבוגרת שבנה ומשפחתו חיים בעיר דתית ומחנכים את ילדיהם לחיי תורה ומצוות, שנכדתה כבת 15 החלה להתלבש בחוסר צניעות. היא הביעה כעס כה רב על כלתה שאינה מחנכת את בתה בצורה הראויה, ונותנת לבת כסף לרכישת בגדים לא ראויים "מאחורי הגב של הבן שלי". היא החליטה להפסיק להגיע אליהם לשבתות, להחמיץ להם פנים ולהתרחק. תהיתי למה היא מטילה את כל כובד האחריות רק על הכלה, האם לבנה אין כל אחריות?

הבה נשמע את דבריה של הכלה: בעלי כל כך מכבד את אמו וקשור אליה, האם גם אליי הוא יהיה קשור? אני זקוקה לתשומת הלב שלו, מה יקרה אם אני אצטרך אותו וגם היא באותה עת? בטח אני לא אהיה במקום הראשון בעיניו... היא תאהב אותי כמו בת, או שתמיד ארגיש נטע זר במשפחה הזאת (במקרים שבהם בולט השוני התרבותי ומדברים בשפה אחרת, החששות הולכים ומתעצמים)? לא מוצא חן בעיניי איך שהיא מדברת עם הילדים שלי!

סיפרה לי אישה במהלך אימון זוגי: "הפסקתי ללכת להורים שלו לסעודת שבת. הם מתעלמים ממני לחלוטין. הוא מדבר כל הזמן עם אחיו התאום ומשתף אותו בכל פרט בחיים שלנו, אני מרגישה בצד, לא קשורה לאף אחד. שילך לבד להורים שלו, אני אלך להורים שלי".

נשמע גם את החתן הצעיר: נכון שאמי ביקורתית ומתערבת בכל דבר, אבל בסך הכול היא גם עוזרת. למה אשתי לא מסוגלת להעריך את מה שהיא מקבלת ממנה? היא הרבה יותר מבוגרת ממנה, מה הבעיה שלה לכבד אותה? אין לי כבר כוח להיות בין הפטיש לסדן, הן לא מפסיקות לריב ולהתווכח! לא יודע מה עוד לעשות.

פרספקטיבה שונה

תקצר היריעה מלהיכנס לעובי הקורה בסוגיה זו, רק נציין נתון מעניין שעולה מהמחקרים, והוא ראייתן השונה כל כך של החמיות והכלות על מערכת היחסים ביניהן. בעוד ש‑75 אחוזים מהכלות ציינו שהיחסים עם חמיותיהן בעייתיים, רק 25 אחוזים מהחמיות ציינו שהיחסים בעייתיים, 79 אחוזים מהחמיות העריכו את היחסים כקרובים או קרובים מאוד, לעומת 51 אחוזים מהכלות (מחקרה של ד"ר שרה ברסלרמן). האם נתונים אלו מבטאים את פערי הדורות? האם הדבר מעיד על צורך או רצון של החמיות לבניית יחסים קרובים יותר מאשר לכלותיהן?

לאור החשיבות הרבה שיש לקשר המתרקם בין הדמויות הנשיות במשפחה ולהשלכה שיש לו על מרקם היחסים בין בני המשפחה בכלל ובמשפחה הגרעינית בפרט, עלינו לתת את הדעת על נושא זה ולבחון כיצד נוכל לשפר את רווחתם של ילדינו ושלנו.

לפי הבנתי, כמעט אין אימא שרוצה לחבל בכוונה תחילה בחיי ילדיה. ההפך הוא הנכון. היא דואגת להם ורוצה בטובתם, אם כי לא תמיד היא יודעת איך. גם הכלה בסתר לבה רוצה שחמותה תאהב אותה ותקבל אותה, כך היא תרגיש חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

החיים מציפים התמודדויות אין ספור, וכאשר היחסים מבוססים היטב וכל צד יודע שהשני רוצה בטובתו באמת, ולא מנהל איתו קרבות ומלחמות על טריטוריה ושליטה, הוא עצמו מרפה מגישותיו המלחמתיות ונפתח לראות את השני באור חיובי.

איך שלא מסתכלים על זה, וזה נכון לגבי כל דבר ועניין, העבודה האמיתית היא העבודה שאדם עושה עם תפיסותיו שלו, כי הכול בראש שלנו ולכן הכול תלוי בראייה שלנו. אם נתייחס באהבה, בכבוד, בראיית הזכות והמקום של השני, נקבל את אותו היחס בדיוק. ישנם מקרים יוצאי דופן שדורשים התערבות עם חשיבה יצירתית, אך הם נדירים יותר והם אלו שמעידים על הכלל.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי