הבטחות צריך לקיים

בכל פעם שאנחנו מקיימים מה שאמרנו שנעשה, אנחנו מרגישים טוב יותר. ממה מורכב ביטחון עצמי? ממידת האמון שלך במילה שלך

מתי וכסלר , י"ט בתמוז תשע"ז

מה היחס שלנו לחוסר ודאות?
מה היחס שלנו לחוסר ודאות?
צילום: שאטרסטוק

התחלתי לעסוק בניהול זמן כדי להחזיר לעצמי את תחושת השליטה בחיים, להתמודד עם פיזור הדעת והכוחות לכל כיוון, ולהילחם בהרגשה שאני מבזבז את החיים שלי.

המניע שלנו ללמוד ניהול זמן הוא כדי לקבל שליטה על החיים שלנו, אבל העיסוק בתחום דווקא מחדד את מגבלות השליטה שלנו בעתידנו. הסתירה הפנימית הזאת עמוקה ורחבה ונוגעת בשורש הביטחון העצמי שלנו ובביטחון שלנו בקב"ה.

לעמוד במילה

ממה מורכב הביטחון העצמי שלנו? ובכן, אחת הדרכים היפות להגדיר אותו היא כנוסחה שמבטאת את מידת האמון שלך במילה שלך. באיזו מידה המילה שלי שווה תוצאות. ככל שאני רגיל לעמוד במילה שלי, הביטחון העצמי שלי גדול יותר. אם אני רגיל להגיד ולעשות, אני מאמין שמה שהחלטתי יקרה, ואני מאמין ביכולת שלי לצפות את העתיד ולהשפיע עליו.

זה מה שקורה לנו כשאנחנו מתרגלים לנהל את הלו"ז. לתכנן, ואחר כך לעשות את מה שתכננו. אנחנו מרגישים בעלי יכולת ושליטה על העתיד. זו הסיבה שהדיאטה העשירית הרבה יותר קשה מהראשונה. אחרי שלא עמדתי במילה שלי תשע פעמים, אני מפסיק להאמין שאני יכול להשפיע על העתיד, למרות שמבחינה פיזית אין ממש הבדל.

לחיי ההחלטות הקטנות

במובן זה אפשר לרכוש ביטחון עצמי רב מהחלטות קטנות שאנחנו מקבלים על עצמנו ועושים. זו דרך מצוינת לחזק את עצמנו או את הילדים שלנו, משום שבכל פעם שאנחנו מקיימים מה שאמרנו שנעשה אנחנו מרגישים טוב יותר. אם קרה לכם פעם שרשמתם משימה רק כדי למחוק אותה מיד ולסמן שעשיתם אותה, אתם מבינים למה אני מתכוון.

מתברר שהמידה הטובה "אמור מעט ועשה הרבה" היא גם דרך מצוינת לבניית הביטחון העצמי. הכלל הזה צריך להיות מול העיניים שלנו כשאנחנו באים לתכנן. אם נתכנן יותר ממה שאפשר לעשות, זה גול עצמי. אז אנחנו מעצימים את חוויית הפער בין הרצוי למצוי, ומחזקים את הקול השלילי בתוכנו שטוען כבר שנים שאנחנו לא בסדר...

הכול אני יכול?

ואכן, ככל שהתקדמתי עם ניהול הזמן רכשתי ביטחון שאני יכול ליצור את עתידי כרצוני, וזכיתי בתחושה נהדרת של בחירה ובהרגשה שעם קצת יוזמה אפשר לעשות מה שרוצים.

אבל מן הצד השני, ככל שהשליטה שלנו בלו"ז יותר מהודקת, מתחדד יותר ויותר שזה לא מספיק בשביל להבטיח תוצאות. אני יכול לתכנן שבוע מסוים, ואז מגיע גל חום ומשבש הכול. אני יכול לתכנן את הקיץ ומגיעה מלחמה בדרום. אני יכול לתכנן לפגוש מחר מישהו והוא מבטל את הפגישה. כמות האירועים שאינם בשליטתנו היא אינסופית, ומעמידה בספק את כל ההשתדלות שלנו.

החוויה הזאת מזכירה לנו שיש רק מישהו אחד שהמילה שלו שווה בדיוק לתוצאות, ואצלו אף פעם אין פער בין דיבור למעשה. "ברוך שאמר והיה העולם, ברוך אומר ועושה", כאילו אמרנו שיש לו ביטחון עצמי אין סופי...

מה עושים כשעומדים מול חוסר השליטה שלנו על התוצאות? ועל החיים שלנו בכלל? ובכן, מה שרובנו עושים זה ניסיון להקטין את כמות אי הוודאות. לכולנו יש פוליסות ביטוח שונות על הרכב, הבית והחיים, שמספקות אשליה של צמצום חוסר הוודאות. בעולם של עבודת אלילים היו עובדי הבעל עושים טקסים שמטרתם להבטיח שהגשם ירד. התפילה שלנו עלולה להגיע מאותו מקום, לצפות שהקב"ה יעשה כרצוננו וייקח על עצמו את התוצאות שרצינו.

אבל זו לא התפילה הרצויה: "כי אסור לאדם לעמוד עצמו על שום דבר, היינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דווקא את בקשתו, כי זה הוא כמו לוקח דבר בחוזקה, בגזילה. רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים. אם ייתן השם יתברך - ייתן, ואם לאו - לאו" (ליקוטי מוהר"ן בתרא קצ"ו).

ברכה במעשה ידינו

מה היחס שלנו לערפל ולחוסר הוודאות? יכול להיות שבמקום להילחם בהם אנחנו יכולים לקבל את קיומם, ולראות דרכם את התקשורת שלנו עם הקב"ה. אני לוקח אחריות על התכנון שלי, על הפעולות שלי, אבל לא על התוצאות. התוצאות שיבואו הן תמיד שיתוף פעולה ביני ובין הקב"ה. האם תהיה ברכה במעשה ידיי? אני לא יודע. אני יכול להתפלל על כך, אבל אני לא יכול להבטיח את זה.

אני נותן את המקסימום שלי בשותפות, ומצפה להפתעות. כך אני מכניס אין סוף לתוך התכנון שלי. עכשיו, כשזו לא מלחמה בערפל אלא שותפות עם האינסוף, יכול להיות שמה שיקרה גדול בהרבה ממה שיכולתי לעשות לבדי.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי