לשנות את בן הזוג

"אולי תעזרי לי להסביר לו בדרכי נועם את הטעות שלו?". הרצון לשנות את בן הזוג הוא לפעמים סמוי ולא מודע.

דקלה יוספסברג , כ"ב באב תשע"ז

לקבל להרפות ולכבד
לקבל להרפות ולכבד
צילום: שאטרסטוק

"לשנות? מה פתאום לשנות? אני בכלל לא רוצה לשנות אותו, אני רק רוצה לשנות את המצב / את האווירה / את הזוגיות שלנו..." כל אלה מילים יפות שבעצם אומרות דבר אחד: אני רוצה בעל אחר! שיקום מוקדם יותר / שיהיה יותר דתי / פחות עצבני / יותר מפרגן / מתחשב / מחמיא / רואה אותי...

הרצון שלנו לשנות את בן הזוג הוא פעמים רבות סמוי ולא מודע. אנחנו בטוחים במאת האחוזים שהדרך שבה אנחנו רואים את המציאות היא אובייקטיבית, ורק הוא פשוט טועה ועדיין לא יישר איתנו קו. לכן לא חשבנו כל השנים שאנחנו בניסיון מתמיד, תחת כותרות שונות, פשוט לשנות אותו. גם בעל שמשאיר כל יום את כוס הקפה שלו בסלון ואני רוצה שייקח אותה לכיור, לדוגמה, זה בעצם לרצות בן זוג אחר.

לחיות יחד

זוגיות היא מהמקומות הבודדים שבהם נצטרך לחיות עם אדם נוסף שיש לו השפעה על צורת חיינו, על חינוך ילדינו ועל ההחלטות בביתנו. האם זה אפשרי?

רונית (שם בדוי) הגיעה לייעוץ כדי שאעזור לה עם הבעיה שיש לה עם בעלה. שנים אחדות לאחר שנישאו כחילונים, החלה רונית לחזור בתשובה ולשמור מצוות בהתלהבות. היא ניסתה לעניין את בעלה והוא "עשה טובה" והחל גם הוא לשמור מצוות. אמנם לא כפי שהיא חלמה, כבן תורה שלומד בקביעות ומקפיד על קלה כבחמורה, אלא בצורה יותר "טכנית", כהגדרתה. אין לו את ההתלהבות והחשק שכל כך הייתה רוצה.

כיום, סיפרה, הוא מאוד "לייט" במצוות, פחות מקפיד בכשרויות, מבזבז המון זמן במעקב אחרי משחקי כדורגל וכמעט לא יוצא לשיעורי תורה. "אולי תעזרי לי להסביר לו בדרכי נועם את הטעות שלו? או תדריכי אותי איך לעורר אותו מתרדמתו?"

"אני גם בטוחה", אמרתי, "שניסית בטוב, בהסברים, בבקשות, בלשלוח חברים שינסו להשפיע עליו, וגם ניסית בצורה אחרת, אולי בכעס או אפילו באיומים". כששאלתי כמה זמן הם נשואים ורונית סיפרה שהם ביחד כבר עשר שנים, הסברתי לה שאם עשר שנים היא לא הצליחה לשנות את המצב, סביר להניח שגם לא תצליח.

"אז את רוצה לומר לי שממש אין מה לעשות???" היא שאלה בייאוש.

"נכון מאוד, אין מה לעשות. כנראה שבעלך תופס אחרת ממך את שמירת המצוות, ומבחינתו זה בסדר גמור, אין לו בעיה עם זה. כל עוד את מנסה לשנות אותו בכל מיני דרכים, העניין כנראה נדון לכישלון חרוץ".

"אז מה בכל זאת נשאר לי לעשות?"

"לקבל", עניתי, "לכבד את רצונו של בעלך לחיות כפי שהוא מבין".

אי אפשר לשנות

עובדת החיים היא שאי אפשר לשנות אף אחד. אני לא יכולה לשנות את ההרגלים של בן הזוג, את צורת הדיבור שלו, את האופי שלו, את זה שהוא לא קם בזריזות בבוקר, שהיא או הוא דתיים מדי או פשרנים מדי, את זה שהוא לא מספיק עובד / לומד / חברותי / רגוע / אכפתי / עוזר...

בן הזוג עושה מה שהוא רוצה ואין לנו דרך לשנות אותו. באמת שאין. נאומים חוצבי להבות ואיומים כבדי משקל ואפילו עירובו של בר-סמכא רציני יותר, כמעט תמיד, לא מביאים לתוצאה המיוחלת ואדרבה – גורמים לבן הזוג או לבת הזוג, משום מה, להתבצר בעמדתם.

כמה זמן, כוחות, מלחמות ואנרגיה אנחנו משקיעים במשהו בלתי ניתן להשגה כמו שינוי הרצון של השני?

להרפות

כשאני מרפה ומקבלת – אני מאפשרת ערוץ יחסים חדש. ייתכן שנופתע לראות שעוצמת הקונפליקטים בינינו ובין בן הזוג הולכת ומתפוגגת, אם לא בפועל במציאות אז אצלנו בראש, ואולי הם אפילו יפסיקו להוות בעיה.

***

רונית יצאה קצת מאוכזבת מן הייעוץ אבל הבינה, אחרי עשר שנות נישואין רצופות ניסיונות כושלים לשנות את בעלה, שזה פשוט לא ניתן להשגה.

למרות הכול, אמרה כשעמדה כבר ליד הדלת: "מוזר, אני מרגישה איזושהי הקלה. הניסיון לשנות אותו לאורך השנים הוציא ממני המון מתח ואנרגיה ויצר בינינו חיכוכים, מעל פני השטח ומתחתיו, מה גם שלא הביא לשום תוצאה אלא אפילו החריף את המצב וביצר את בעלי בעמדת הלייט. עכשיו כשאני יודעת שאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא, אבל באמת לקבל ולשמוח בבעל שיש לי, בלי מילימטר של רצון לשדרג אותו, אני מרגישה כמו ציפור דרור...".

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי