שער הרחמים והתפילה

האם תפילה היא עניין של הרגל או התעוררות של הלב, ולמה נחנך את ילדינו?

מלי גרין , י' באלול תשע"ז

חינוך מגיל צעיר
חינוך מגיל צעיר
צילום: שאטרסטוק

עבודה שבלב

"אושי, כל החברים שלך כבר הולכים עם אבא לתפילה", בעלי שולח מבט לעבר בן השמונה שעסוק לגמרי בעיסוקים אחרים.

"אימא, אני לא רוצה ללכת לבית כנסת", עונה הבן ומביט בי באישונים מכווצים שמכוונים אל אימא בלבד, זאת שהלב שלה נמס מרחמים והיא תגונן על הגוזל הרך שלה ותחצה למענו יבשות ואגמים.

"מסכן הילד, עזוב אותו, הוא קטן", אני ממהרת לקחת על עצמי את תפקיד מרי פופינס.

"את מבינה שאת סותרת את הבקשה שלי מול הילד. נו, ברור שעם הגיבוי שלך, והפיכתו למסכן כשזה נוגע לתפילה, הוא בוודאי שלא יגיע בשנה הקרובה לאזור בית הכנסת".

הסתכלתי על בעלי שמיהר לתפילה, ועל בן השמונה, ו... החלטתי לזרום עם תפקיד המרי פופינס.

תמיד כשמדברים על תפילות הלב שלי נחצה לשניים. נכון, יש את התפילות בסידור, ויש את התפילות שבעל פה, כאלה שאת מדברת ישר עם הריבונו של עולם.

כשאנחנו מגדלים את הקטנים שלנו לתורה ולמצוות, אני חולמת שהם יתפללו מתוך הלב, מתוך רצון, ולא בגלל שאבא מכריח אותם לבוא לתפילה בזמן.

תסריט אימה מלווה אותי, שמא הלחץ שיופעל עליהם יגרום להם לתפילה מסוג אחר.

ברגע שנעביר את שרביט האחריות שלנו ההורים בנושא התפילות, הם יעמדו עם הכדור הזה בלב, ואולי אז ירצו להתפלל ולא כתפילת אנשים מלומדה.

בזכות ההרגלים

כן, גם אני רוצה שהילדים שלי יתפללו מתוך רצון. שהתפילה שלהם תהיה זכה ומאירה, מלב שמח ואוהב. כולנו מתפללים לכך. אנחנו גם מתפללים על התפילות שלנו, גם אנחנו רוצים להגיע לדרגת תפילה.

אבל אם לא נציב לילדים שלנו חוקים, הם לעולם לא ילמדו להציב לעצמם. הרגלים מקנים עבודת השם אמיתית.

ואיך תסביר אשתי, שלשיטתה יתפללו מתוך רצון, את העובדה שישנם זמנים לתפילה, זמן קריאת שמע וזמן למנחה וזמן לערבית?

מאז ומתמיד הקפידו אבותינו על זמן תפילה. ברור לי לגמרי שילד בגיל ההתבגרות יעדיף להתהפך במיטתו עוד שעה או שעתיים, אבל אחריותי כאב להזכיר לו שהגיע זמן שחרית - ולדרבן אותו להצטרף אליי.

אני בטוח שבחור שקם בסוף לתפילה כי אבא שלו הכריח אותו, ירגיש טוב יותר עם עצמו במשך היום, מבחור שיתעורר בחצות היום וירוץ להניח תפילין בדקה התשעים, וכך גם היום שלו ייראה.

כשהחינוך נעשה מגיל צעיר, ההרגלים יהפכו לדבר שבשגרה. ילד מגיל שמונה או תשע צריך ללכת עם אבא שלו לתפילות. אפשר להתחיל בתפילות קצרות יותר, לקחת את הילדים לתפילת ערבית בליל שבת ולמנחה של שבת. בכך נקל על הילד את ההתמודדות עם תפילות בית הכנסת, והוא יגדל ויפנים שיש זמנים לתפילה.

ויעמדו תפילותינו לרצון.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי