סיור בעקבות הרב קוק ביפו

בנווה צדק, בין בתי המייסדים, נתאר את המתח בין אנשי היישוב הישן לאנשי הרוח החלוצים בני העלייה השנייה

דודי בר סלע, מנהל מדרשת יפו , ט"ז באלול תשע"ז

שער לארץ ישראל
שער לארץ ישראל
צילום: שאטרסטוק

יפו ידועה כשער לארץ ישראל, שער שדרכו עברו לאורך כל הדורות יהודים בדרכם לארץ.

בדור האחרון, עם שיבת ציון המחודשת, חזרה יפו לתפוס את מקומה כשער הראשי לארץ וכמרכז העצבים של התנועה הציונית. אל יפו התקבצו עולים מכל קצווי העולם מרוסיה ועד תימן, עולים שהיוו את עיקר מניינה ובניינה של המדינה שבדרך.

ערב העלייה הראשונה חיו בארץ בסך הכול 26,000 יהודים בעוד שבסוף העלייה החמישית חיו 480,000 יהודים בארץ. כמעט כמו מספר התושבים בעת הקמת המדינה (60,0000), וכולם הגיעו דרך נמלה הקטן של יפו.

תשובה ואחדות ישראל

לא כל העולים היו מקשה אחת של דעות ואמונות, וכן גם היישוב הישן בארץ, שקדם להם. היו ביניהם שומרי תורה ומצוות מחד וחלוצים שניסו ליצור עולם ישראלי חדש תוך מחיקת החיים הדתיים מאידך וכל המגוון האנושי הרחב - ואפשר גם לומר הנפיץ - הזה התקבץ ביפו ונווה צדק. המאבק בין התפיסות היה לא קל ואיים לקרוע את היישוב החדש בארץ וליצור פירוד שהיה יכול לפגוע בהמשך התפתחות התנועה הציונית בארץ.

הרב קוק, בתקופתו ביפו, חיבר את מיטב חיבוריו בנושא התשובה בכלל ותשובת הדור בפרט, כשהוא מדגיש את ייחודיותו של הדור שבשונה מדורות קודמים עוזב את דרכי הדת דווקא מתוך חיפוש של אמת שאיננו רואה בה.

כך הצליח הרב קוק בדמותו הענקית ליצור את המכנה המשותף העמוק והאחדות בין חלקי העם מפני שלא עוד שני חלקים יריבים יש כאן אלא שני חלקים שמחפשים אמת, אולם מגיעים למסקנות שונות בדרכם אליה.

מבט אחר

החידוש המרכזי בדרכו של הרב קוק היה המבט על התשובה ומתוך כך על הסליחות בכלל. בתפיסה הפשוטה, אנו מבקשים סליחה על מעשה רע ובכך פתרנו את בעיית המעשה. אולם בתפיסה העמוקה יותר יש להתבונן מה הפגם בנפשנו שהביא למעשה זה.

הרב קוק מחדש שלא זו בלבד שצריך לאמץ את התפיסה העמוקה אלא צריך להוסיף לה רובד נוסף שבא להדגיש שלא תמיד מעשה רע הוא תוצאה של פגם. לפעמים הוא תוצאה של גדלות, של חיפוש עמוק אחר מציאות חיים שלמה שמתאימה לנפש שלנו וכשלא מוצאים אותה, בועטים בקיים.

בדור שלנו, אומר הרב קוק, זו מציאות הנפש. מתוך כך הדרך לתשובה ולהרמוניה אינה תלויה בסליחה הקטנה אלא דווקא בהעמקה הגדולה שהיא חובת אנשי התורה בדור.

בסיור הסליחות שלנו אנו עוקבים אחרי התפתחות היישוב החדש בארץ על כל מרכיביו האנושיים (כולל הרבה סיפורים) ועל הדילמות שהיו חלק מתהליך בנייתו, וכמובן מביאים את ייחודיותו של הרב קוק בהתייחסותו לתשובה וביכולתו לקרב בין כל חלקי העם וליצור להם את המכנה המשותף העמוק.

במהלך הסיור אנו אומרים את פיוטי הסליחות ומבארים אותם על פי משנתו של הרב קוק, וכמובן מבקרים בבית הכנסת שבו התפלל.

את סיורנו נפתח בנמל יפו, אותו נמל קטן שדרכו הגיעו חמש עליות לארץ. נתאר את קשיי העולים החדשים הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. די לציין שאניות כלל לא היו יכולות להיכנס אל הנמל והעולים היו צריכים לקפוץ לסירות הובלה רעועות בלב ים, ולמרות זאת היה הנמל שער הכניסה הראשי לארץ ישראל.

נמשיך לאורך הטיילת אל פארק צ'ארלס קלור, שכונת מנשייה בעבר, ומשם נביט אל העיר הענקית תל אביב הנפרסת מולנו. נדמיין איך כל זה לא היה קיים כשראשוני המתיישבים בראשות רוקח יצאו מיפו להקים את נווה צדק בלב החולות.

ניכנס אל מתחם התחנה ונספר את סיפורה המיוחד של תחנת הרכבת הראשונה בארץ שפעלה בקו יפו-ירושלים והוקמה בפאתי נווה צדק, ולא נעים לומר - רוב התוואי שלה עדיין פעיל עד היום, כולל אלמנט הנסיעה הארוכה...

ניכנס אל נווה צדק ונעבור בין בתי המייסדים שמעון רוקח ואהרון שלוש, נסייר בין בתי אנשי הרוח והסופרים בשכונה כש"י עגנון, ברנר, אהרונוביץ' ודבורה בארון, ונתאר את המתח בין אנשי היישוב הישן במקום לאנשי הרוח החלוצים בני העלייה השנייה.

נעבור ליד בית הרב קוק ונספר את סיפורו המיוחד של הבית העומד בשיממונו תוך כדי תיאור דמותו ופועלו של הרב קוק בנווה צדק וביישוב כולו. לסיום נבקר במרכז סוזן דלל, לב נווה צדק המתחדשת, ונסכם את סיפור השכונה עם ציור הקיר המפורסם של דוד טרטקובר בינות לעצי התפוז המשוחזרים של פרדסי יפו.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי