אל העיר המחברת

מחברון הקדומה וקבריהם של ישי ורות, דרך עמק חברון ושכונת אברהם אבינו ועד מערת המכפלה – אין כמו ימי תשרי כדי לטייל בעיר האבות

יצחק אריאל, מדרשת חברון , י"ג בתשרי תשע"ח

חברון
חברון
צילום: שאטרסטוק

סיור בחברון כולל מפגש חי עם דמויות ואירועים שמעוררים את הלב לתשובה, בפרט בימים אלה.

נתחיל בתל רומיידה, 'אדמות ישי', בו שכנה חברון הקדומה. נוכל לראות כאן בין השאר חומה המתוארכת לתקופת האבות. בסמוך לכאן, כנגד כל באי שער העיר, קנה לראשונה אברהם פיסת קרקע בארץ ישראל – אחוזת קבר לשרה אשתו, את מערת המכפלה. על סמך קנייה זו מקובלים אנו במדרש שזהו אחד משלושה מקומות (יחד עם הר הבית וקבר יוסף) שאין אומות העולם יכולים לקנטר אותנו ולומר גזולים הם בידכם.

כיום יש כאן שכונה יהודית המונה 18 משפחות. בית מנחם, בניין הקבע שבלב השכונה, מבטא את הקשר של כולנו לחברון ולארץ כולה - בניין של משפחות הבנים בהווה, שיסודותיו נטועים עמוק בעיר האבות. מגג הבניין תצפית מרהיבה לעיר על חלקיה השונים.

מאחורי המוצב הפלוגתי הסמוך מזהים את קבריהם של ישי ורות על פי מסורות מימי הביניים. רות, סבתו של ישי אבי דוד, ידועה כ"אמה של מלכות". היא זכתה לכך על דבקותה המופלאה בחמותה נעמי ששבה חסרת כל משדי מואב - "באשר תלכי אלך ובאשר תמותי אמות עמך עמי ואלוקייך אלוקיי".

מן התל נרד אל עמק חברון וניכנס אל שכונת אברהם אבינו. שכונת הבנים של היום עומדת על חלק מחורבות 'חצר היהודים' שעמדה לתפארת עד שנת תרפ"ט (1929). כאן התגוררו יהודי חברון במשך מאות שנים והפכו אותה לאחת מארבע ערי הקודש.

במרכזה של הקהילה עמד בית כנסת אברהם אבינו, ששמו ניתן לו בעקבות אירוע מיוחד מיום הכיפורים של לפני כמה מאות שנים. בית הכנסת חרב לחלוטין במאורעות תרפ"ט והפך לדיר עיזים ולמזבלה מקומית. לאחר מלחמת ששת הימים חזר בית הכנסת לעמוד על מכונו, זאת בעיקר בזכות עקשנותו ומסירות נפשו של פרופסור בן ציון טבגר.

אנו ממשיכים מערבה ברחוב דוד ועוברים ליד בית רומנו. בניין זה היה אחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר בידי אברהם רומנו. במהלך השנים שוכן כאן הרב חיים חזקיה מדיני, וכאן סיים את חיבורו הגדול ה'שדי חמד'. כיום שוכנת בבניין ישיבת שבי חברון.

עוד הליכה קצרה ואנו בבית הדסה. בית זה שימש כמרפאה לתושבי העיר, יהודים וערבים כאחד. במהלך מאורעות תרפ"ט פרצו אליו ערביי העיר ורצחו את הרוקח בן ציון גרשון ומשפחתו. לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1979, נכנסו נשים וילדים אל הבית ונאחזו בו במסירות נפש. כשנה לאחר מכן, בעקבות פיגוע שהיה במקום שבו נרצחו שישה יהודים, התירה הממשלה את חידוש ההתיישבות היהודי בחברון. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכות נשים צדקניות החלה להיגאל חברון ושבה לידינו.

מבית הדסה אנו שבים חזרה במורד הרחוב ומסיימים במערת המכפלה. כאן קבורים גדולי האומה שלנו – אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה. הם מהווים את הבסיס האיתן שעליו אנו נתמכים. אנחנו מזכירים אותם בתפילת שמונה עשרה בברכת אבות, ומבקשים בזכותם "עננו אלוקי אברהם יצחק ויעקב, עננו משגב אימהות". לאורם אנו הולכים, ומתפללים מעומק הנשמה "בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם".

חברון טומנת בשמה את המילה חיבור. כאן מתקיימים חיבורים בין שמים לארץ, עבר והווה, העם והארץ, הבנים והאבות, חיבור בין כל ישראל וחיבור בין כל אחד לעצמו. בימים אלו אין טוב יותר מאשר סיור בחברון, שאווירה הטהור מסוגל להשיב הלבבות ולזככם לקראת שנה חדשה טובה ומתוקה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי