לראות בחוש-לילדים ולמבוגרים

חשבתם שבחילות בנסיעה הן כורח מציאות? שלקויות למידה הן עובדה מוגמרת? ומה עם קשיים שפתיים? ובעיות שינה אצל תינוקות?

טל ויזל , ח' בשבט תשע"ח

תרגיל
תרגיל
צילום: דעאל סבטיה

הכול התחיל לפני כמעט עשור, כשנורית צוקר חיפשה מקצוע ללמוד ולעסוק בו כשתהיה גדולה. בעבודתה בגן ילדים היא נחשפה לגישת NDFA (הגישה הנוירו-התפתחותית תפקודית), וכששיתפה את אמהּ תרצה בהצלחת השיטה, היא הציעה לה לברר היכן לומדים את הפלא הזה, וכך הגיעה אל הפסיכולוג ההתפתחותי רמי כץ.

תנאי הקבלה ללימודים היו לב אוהב ורצון לעזור. הקורס התחיל ביום שבו נערכה ברית לבנה הבכור. תרצה החליטה שלא מוותרים, ועם עגלה, תינוק רך וכל הפקלאות הן נסעו מדי שבוע להרצליה, ללמוד אצל המומחה. בתכנון, נורית לומדת ותרצה שומרת על הינוקא. בפועל, רמי כץ הזמין גם את תרצה לשמוע בזמן שהנכד ישן. וכך האם והבת למדו יחדיו במשך שנה וחצי את המקצוע שישמש אותן בקליניקה המשפחתית שפתחו באפרת.

משהו מתפתח

הגישה הנוירו-התפתחותית תפקודית מבוססת על שני עמודי תווך משמעותיים בגוף האדם, שנראים נפרדים אך הם משתרגים זה בזה. האחד הוא אבני ההתפתחות של התינוק. "אנחנו צריכים לראות את התינוק מתהפך לשני הכיוונים מהאגן", מסבירה תרצה, "זוחל זחילה מסונכרנת שבנתה את הסינפסות בין שתי ההמיספרות במוח שייתנו מצב של מסננת בלי חורים. כשנשאל את הילד 'מה למדת היום?', הוא ישלוף את התשובה הנכונה. השליפות קשורות להצלבות. זה לא חוש, זו היכולת שלנו לקחת מהמגירה הנכונה במוח, להוציא מהסיטואציות את מה שצריך. אם אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים את הילד או המבוגר שמולנו 'איך אתה נתקע? איך קבעת איתו ולא זכרת?' - זו השליפה".

עמוד התווך השני הוא הויסות החושי של 15 מערכות החושים שלנו. המילים "ויסות חושי" רווחות ומוכרות לרובנו, אך נדמה כי בגישה של הפסיכולוג כץ הן מתרחבות וכוללות תחת כנפיהן השפעה על דברים רבים יותר ממה שנהוג לחשוב.

אילו דברים משפיעים בהיריון על ההתפתחות של התינוק?

"יש כמה מערכות שמתפתחות בשלב העוברות", מסבירה נורית, "בחלק מהמערכות העובר מרגיש ושומע והתחושות האלה משפיעות אחר כך על ההתפתחות שלו. חלקן גם משפיעות על ההתפתחות הרגשית. אנחנו באבחון שואלים המון על ההיריון, אם היה מתוכנן ומה האם חשה במהלכו. גם תהליך הלידה הוא חשוב לתחילת ההתפתחות".

איך בעצם קשורה ההתפתחות שלנו בהיריון לחושים?

"אנחנו חווים את העולם שלנו דרך החושים. אם אני עוצמת עיניים אני יכולה לדעת באיזה מנח אני נמצאת, אם אני יושבת, שוכבת או עומדת. למשל אנחנו יכולים מאוד בקלות לתייג ילד כעצבני, אוהב תשומי, זו שכחנית, זה רחפן והוא קוטר. אנחנו קוראים לזה אופי. אבל איך נולד האופי? התשובה היא שהוא מתהווה ומתפתח עם חוויות החיים ועם הקשר עם ההורים, ויש משקל רב לחוויות החושיות שהילד חווה".

אתן יכולות לתת לי דוגמה למערכת חושית שמשפיעה על ההתפתחות?

"ניקח את אחד החושים שנקרא החוש הווסטיבולרי", עונה תרצה, "המערכת הווסטיבולרית שנמצאת בקו עין-אוזן של שני צידי המוח מאחורי גזע המוח היא מרכז מידע עצום, והמיקום המרכזי שלה חולש על חמישה תחומים עיקריים בתפקוד האדם. הראשון שביניהם אחראי על עוררות ושינה, השני על תחושת הרעב והשובע. את הטבעות הווסטיבולריות אנחנו בודקים על ידי גלגול לפנים, גלגול מצד לצד כמו רולדה וציר סביבון, כי כשאני זזה - המערכת זזה. אם אני יושבת בשקט המערכת לא זזה. למשל אם יש תינוק שלא ישן הרבה, שאוכל ולא שובע, יש תרגילים שנעשה איתו כדי לאזן את המערכת.

"עוררות שינה אלו תינוקות שנרדמים רק בדממה, אבל גם ילדים שאפשר להרים אותם מהמיטה רק עם שפכטל", מוסיפה נורית, "או למשל בקבוצת ילדים, נכון שיהיה תמיד את הילד הזה שמדבר בקול רם מאוד? זו עוררות יתר. כל אלו קשורים למערכת הווסטיבולרית".

"זו אחת מהמערכות החושיות", אומרת תרצה, "וגם היא, מסתעפת מאוד".

זה נשמע נורא מסובך.

"זה פשוט וקל", הן עונות בצוותא, ותרצה מוסיפה: "זה אור, זו תגלית. באבחון הכול נפרש בפנינו כמו מפה. האבחון הוא מעין פיצוח של המפה של אותו אדם. באחד הגנים שבהם עבדתי כריתמיקאית במהלך הלימודים אצל רמי כץ, היה ילד בן חמש שדיבר רק ג'יבריש. הוא גם היה מתפשט ורץ ונכנס תחת שיחים קוצניים באחת הפינות של היישוב. אמרתי לגננת: 'הוא כמו יוצא מתוך המחברות, את מוכנה לתת לי לנסות לעזור? אחרי חודשיים וחצי הוא התחיל לדבר. זו בשורה!".

"לכל אחד מאיתנו ויסות חושי כזה או אחר, השאלה האם זה נותן לי תפקוד יעיל בעולם", אומרת נורית, "האם הוא נותן לי תוצאות טובות? אנחנו מחפשים שמחה, דימוי עצמי גבוה, שגשוג. את רוצה שיהיו לילד שלך תנאי פתיחה שבבוקר כשהוא מניע 'יאללה לך תטרוף את העולם', שתהיה לו יכולת להכיל אנשים אחרים. החושים משפיעים על איזה אדם הוא יהיה, איך העולם ייראה וירגיש בעיניו, אם התפקוד שלו יעיל. יש לי גוף ואיברים, אך האם הם נותנים לי שירות טוב? רובנו ממוקמים איפשהו באמצע. הבחירות שאנחנו עושים בחיינו, למשל אחת שבחרה לגור בהרים כי היא לא סובלת את העיר – זה קשור לזה".

לפי מה שאתן מתארות, לרובנו יש ויסות חושי שצריך לדייק ובכל זאת אנחנו מתפקדים וחיים.

"אנחנו לומדים להתמודד עם הוויסות החושי שיש לנו בדרכים מקובלות. ילד שגילו רק עכשיו, כשהוא בכיתה ז', שהוא לא קורא. איך גילו רק עכשיו? כי הוא מצא דרכים להתמודד עם הקושי. אנחנו רואים את זה המון, כמעט בכל תחום בחיים. לא כל אחד חייב טיפול, אבל איפה שזה מפריע לאדם או לסביבה חשוב להדגיש שאפשר לשנות. גם הילד הקוטר, למה הוא קוטר? מה מפריע לו? צריך לחפור אחורה. באחד מהדברים הוא חווה את העולם כקושי מאוד גדול, ואז הוא מקטר, לא כי הוא קוטר. משהו בחוויה החושית שלו מציק לו. אבל כבר מיתגו אותו ככה במשפחה ובחברה".

האביזרים שאתן משתמשות בהן נראים מתאימים לכל קליניקה של ריפוי בעיסוק. מה מיוחד בגישה שלכן?

"ישבתי פעם עם מרפאה בעיסוק שהיא ואני טיפלנו באותו ילד", אומרת נורית, "היא אמרה לי: אני יודעת מה זה ווסטיבולרי, נעשה לו דיאטה סנסורית, מה הבעיה? ישבתי איתה והראיתי לה מה אני עושה וכמה דיוק צריך והיא הייתה המומה. הכול על המילימטר. אני דרשתי שהוא יסתובב בצלחת עם הראש למעלה ומאוד לאט. אם הוא יעשה מהר עם ראש למטה לא יהיה שינוי ואולי תהיה אף החמרה בוויסות החושי. כדי שנראה שינוי צריך שיהיה דיוק בתרגילים".

על מה עוד אחראית המערכת הווסטיבולרית?

"למשל קשב חזותי, רכישת הקריאה, עין שהולכת לכיוון אחר, תפקודי ראייה, קריאה וכתיבה", אומרת תרצה. "בחטיבה ילדים שלא קוראים כי הספרים לדבריהם משעממים, היום הם קוראים אחרי עבודה על המערכת הווסטיבולרית. אדם מבוגר שנוהג ופתאום יוצא לעקיפה מסוכנת. לא ראית? לא קלטת חזותית את התמונה? ווסטיבולרי. בקשב שמיעתי - מי שפספס פרטי מידע שאמרו. לא שמעת מה אמרו? שהית אך לא היית? גם הילד הקולני שייך לטיפול הווסטיבולרי. כל תחום השק"ט - שיווי משקל, טונוס, קואורדינציה. הילד המסורבל שתמיד נופל, כאבי ראש, כאבי אוזניים. אנחנו לא מרפאה אבל אנחנו יכולים לעזור. בחילות, הקאות בנסיעות, קריאה בנסיעה".

"ילד מתוק שנכנס לכיתה א' צריך להסתכל בלוח ולהעתיק למחברת. כמו הגלגול של הראש לפנים. אנחנו נבדוק באיזה ציר הוא רגיש. בא לכאן ילד תותח בכיתה ה', רק מה? גרוע בבית הספר. בדקתי אותו ואמרתי לו: אתה תותח אבל יש לך אבן בנעל, בוא נוציא את האבן. עשינו תרגילים, ועולם חדש לגמרי נפתח בפניו, קיבלנו ילד חדש.

השפעה זוגית

נורית מחליטה להסביר לי על מערכת חושית נוספת שהשפעתה קריטית גם לזוגיות העתידית של הילדים: "החוש הטקטיבי מתקשר להתפתחות העובר. זה חוש המגע העדין, ואחד התפקידים שלו הוא תחושת מרחב אישי שיש באופן טבעי לכולנו. אם תזיזי את המקום בגוף שלו שגורם לתחושה הזאת את יכולה להקל עליו. המגע העדין זו מערכת שנמצאת גם ברחם, מה התינוק שומע ובאילו עוצמות. זה חוש הקשר עם האימא. זה היסטרי לעולם הרגשי שלו, וככל שהוא גדל הקשר האינטימי עם ההורים הופך להיות הקשר עם הסביבה. בע"ה הוא יקים משפחה משלו וכל הקשר עם ההורים ישפיע עליו. הרבה הורים למטופלים מתחילים לשתף שהם שנים בטיפול זוגי, כי המגע העדין והמרחב האישי זה קריטי לזוגיות".

הדוגמאות שעולות במהלך השיחה הן רבות מספור. ביניהן אפשר למנות בריחות שתן, קשיים חברתיים וקושי במוטוריקה עדינה.

זה נשמע בלתי סביר לטפל בכל כך הרבה דברים שונים במהותם זה מזה, חלק פיזיים, חלק רגשיים או נפשיים.

"זו המתנה של הגישה. זה כמו עץ שהשורשים הם החושים והפירות הם הסימפטומים. הרבה פעמים אם מטפלים בשורש, הפירות נפתרים לבד".

אבל יש דברים שפשוט עוברים עם הגיל, למה לרוץ לטפל?

"גם אם יש תינוקת פלטנית וזה עובר לה, זה מתחלף עם דברים אחרים", אומרת נורית. ותרצה מוסיפה: "הגיעה בחורה בת 24. שאלתי: איך היית בתור ילדה? היא ענתה: צרחנית ומסריחה. תראי איזו חוויה היא סוחבת על עצמה! אמרתי לה: אימא שלך לא אשמה, היא פשוט לא ידעה. זה מאוד כואב. נכון שדברים עוברים, אבל את תראי חוט שוזר על כל הרצף. כשאני ישבתי בשיעור של רמי כץ על המערכת הטקטילית אמרתי: רגע, במחברת כתוב תרצה! עכשיו אני מבינה למה אני ולמה אימא שלי, ולמה אני ככה עם הבת שלי ועם הבת האחרת. זה קשה מצד אחד ומצד שני ממש נותן תקווה. כי באמת תמיד אפשר לתקן, וזה מרגש!".

"כמעט אין דבר שאי אפשר לפתור אותו", אומרת נורית.

אפשר להניח את המילה ריטלין בחלל החדר?

ההסתייגות של תרצה ניכרת. "אנחנו מתרכזים בטוב", אומרת נורית, "יש גוף, משהו בו גורם להתארגנות לא נוחה, בואו נעבוד על זה וזה ישתפר. לפעמים אנחנו מבקשים להגיע לאבחון בלי הריטלין, אבל אם המטופל כבר רגיל לזה צריך לעשות גמילה איטית. המטרות של ריטלין ושלנו הן שונות".

היו מטופלים שהשתמשו בתרופות כמו ריטלין או כדורי שינה, שפסקו משימוש?

"בהחלט", עונות שתיהן.

כמה מתוך עשרה שיגיעו ימצאו מזור לבעיותיהם אצלכן?

"ה' גדול ואנחנו עושים הכול בצניעות", אומרת תרצה, "אחות טיפת חלב הגיעה לכאן עם הילד שלה. היא באה ואמרה: כשהלכתי איתו לכאן הרגשתי שמושכים את השמיכה לפה ואחר כך לשם ולכיוונים אחרים. פעם ראשונה שאני רואה שקורה כאן משהו מהבסיס. אני לא יודעת מה הפוטנציאל של הילד, אבל אני יכולה לתת לו את הדלק הנכון".

"מקבלים כאן תמונה רחבה לעומק, לרוחב, לגובה ולכל המסביב, ויוצאים מפה אחרת. אני לא אוהבת להעיד על עצמנו", אומרת נורית.

למרות המגוון הרחב של הבעיות שלהן מקבלים מענה בגישה וסיפורי הצלחה רבים מספור, תרצה ונורית לא מתיימרות להגיד שהן מטפלות בכול, אלא שהן מוכנות לנסות. פעמים רבות ההורים שמגיעים עם הילדים לאבחון ולטיפול מבינים אט אט כי גם אצלם היו וישנן בעיות לא פתורות, ועל הדרך תרצה ונורית נותנות גם להם תרגול מתאים וסיוע. למרות שזה נשמע כמו קסם, חשוב להן להדגיש שאליהן באים כדי לעבוד וכי התרגול מצריך התמסרות.

ההתקשרות עם מכון גבעולים כוללת אבחון וחבילה של 16 טיפולים בני חמישים דקות כל אחד. למרות שמטפלים בגישה עובדים גם במערכת החינוך, הגישה טרם קיבלה הכרה מקופות החולים וחברות הביטוח, והמימון כולו על כתפי ההורים בלבד. למעוטי יכולת, הם מעניקים הנחה מכספי המעשר שלהם.

מה עושה משפחה שכל אחד מילדיה זקוק לחיזוק, כולם צריכים להגיע לאבחון המלא?

"בדרך כלל באים עם זה שלא ישנים בגללו בלילה, מקרה ה'הצילו'. איתו עושים תהליך משמעותי, אבחון, טיפול והדרכת הורים. ואז מגלים את בני המשפחה שגם צריכים. אז המטרה שלנו היא להחזיר להורים את הילדים שלהם, שירגישו איך להצמיח אותם ולתת להם את הכלים לזהות כבר לבד. ההורים יוצאים מכאן עם ארגז כלים לחיים. יש משפחות עם כמה כוכבים. גם להם לפעמים צריך אבחון לכמה ילדים, אבל הטיפולים הם יותר קצרים כי כבר יודעים מה לעשות".

אמצעי הטיפול של תרצה ונורית הם בעיקר הטרמפולינה, המזרן והחבל. "ידיים, ראש ולב. אלו כלי העבודה שלנו", הן אומרות. לאם יש תפקיד משמעותי בריפוי המשפחתי, והן מכנות אותה "המרכזייה של הבית". ואת החבילה הזאת הן עוטפות ב"עין טובה – בילד, בי ובתהליך, ובהשם. גם מי שלא חובש כיפה".

במכון גבעולים המשפחה היא המרכז. גם המטופלים, וגם המטפלות. נורית ותרצה מאבחנות יחדיו ומבינות זו את זו בלי מילים. איל, בעלה של תרצה ואביה של נורית, הקים ומנהל את המכון, וכיום כולם עובדים שם במשרה מלאה. הם נושמים בקצב אחר לדבריהם, וכל אחד אחראי על פלח אחר בעוגה.

נורית היא הרביעית מתוך ששת ילדיהם של תרצה ואיל, הכוללים גם שני זוגות תאומים. האחים, לדבריהן, מפרגנים לגמרי למכון שהקימו השלושה, מתייעצים עמם באופן קבוע ובת נוספת בדרך ללמוד את הגישה.

הבית הוא קריטי להצלחת הטיפול, שאת תוצאותיו נרגיש לאורך כל החיים ולא רק לתקופה: "לפעמים אנחנו עושות עבודה בקליניקה ויש תוצאות אבל בבית, לא רואים אותן כי הבית נשאר כשהיה. זה לא 'תביאי את הילד, נתקן ונחזיר לך'".

תרצה היא בת קיבוץ יבנה, ובעלה איל בן קיבוץ שלוחות. כשהתאומים הבכורים שלהם היו בני שנתיים וחצי, הם חזרו בתשובה. במשך שנים רבות גרו במשואות יצחק ולפני כ‑25 שנה עברו לאפרת. תרצה עבדה כל השנים כמורה למוזיקה וכריתמיקאית. "היה לי גדוד של גנים, מסיבות חנוכה וסוף שנה ואקורדיון, והילדים שלא תפקדו במסיבות היו הכי אהובים עליי. הכי נמשכתי אליהם".

הפרידה מהגנים הייתה בשבילה צעד אמיץ שארך כמה שנים עד שהמכון התבסס. הקליניקה שלהן היא חלום שמתגשם בשביל הפסיכולוג רמי כץ, שגם ביקר בה ונתן את תמיכתו. בקליניקה שהקימו בביתם יש חדר טיפולים, משרד ושלוש כיתות גן שפועלים על בסיס הגישה הייחודית. אם ילד מרביץ או נושך, לוקחים אותו הצידה לעשות תרגילים, והצוות הוכשר לפי האני המאמין החדש החינוכי והמעשי.

מה החזון שלכן?

"בע"ה להיות צינור להביא אור לבתים עם קשיים. שכל אימא תדע להיות המגדלור של הבית שלה", עונה נורית. ותרצה מוסיפה: "שהנגישות לאור הזה תהיה לכל משפחה, שזה יחלחל למוסדות החינוך, שכל מורה ידע לאבחן ומה לעשות עם הכיתה כדי להגיע ללמידה שמחה".

זה לא הגיל, זה התרגיל

תרגילים שטובים לכל עת ולחיזוק כללי

חשוב להדגיש ולחזק בתוכי את הידיעה והביטחון בכך שאנחנו ההורים הטובים ביותר לילדינו, ושיש לנו ילדים מדהימים, חזקים, חכמים, כל יכולים, טובים ומשתפי פעולה. גם כשניגש לטיפול הפיזי חשוב שהעמדה הנפשית הזאת תהיה יציבה חזקה וברורה.

1. טיפוס ותלייה על עץ: מחזק את חגורת הכתפיים והאגן, מחזק את המערכת הווסטיבולרית, מחזק את הדימוי העצמי ועוזר לטיפול בפחדים שונים.

2. הליכת ישבן עם הילדים בגן: יש להקפיד על ידיים מתוחות למעלה ולהתקדם רק עם הישבן בלי עזרת הידיים. כך לא יותר מדקה ביום (עוזר מאוד לכל מי שמתקשה לשבת בנחת במקום אחד לאורך זמן).

3. טיפוס על מגדל גלגלים (צמיגים מהמוסך): בגיל צעיר צריך מעט תמיכת מבוגר. בתמונה רואים גם עיסוי עמוק לאחר שהגיע לראש המגדל. מחזק את המערכות של התנועה במרחב והתחושה העמוקה, הביטחון העצמי ועוד.

4. כניסה לתוך המגדל, ל"מערה": תורם לרגישות שמיעתית, עוזר לטיפול בפחדים.

5. עמידת ידיים על קיר: מניחים כפות ידיים פרושות על הרצפה ומטפסים על הקיר. אפשר למדוד זמן ולשחק עם זה. מחזק חגורת הכתפיים והאגן, משפר יכולות כתיבה וקריאה וקשיי ויסות בגפיים. טוב לילדים שאוהבים לגעת בכל מיני דברים שהמבוגרים לא אוהבים.

6. עמידת ידיים ומריצה לתינוק ופעוט: משפר מאוד התפתחות של זחילה והתנהלות נינוחה ורגועה של התינוק. חשוב מאוד לאחוז מאזור הברכיים!

7. התנסות על כדור פיזיו לתינוק: משכיבים על הבטן ומגלגלים לכיוון הרצפה כך שהתינוק יושיט ידיים לכיוון המזרן. מטרות: כמו במספר 6.

8. גלגול על הצד בתוך מזרן גמיש לשני הצדדים: הפעלה של המערכת הווסטיבולרית והשפעתה גם על התחושה העמוקה.

9. תורם מאוד לאיסוף מיקוד ריכוז. לילדים עם חסר בתחושה העמוקה מומלץ לשאול אותם אם הם מעוניינים שמישהו יעלה עליהם וישב או יעמוד.

10. (בעדינות רבה ובהסכמת הילד גם מבוגר יכול לשבת עליו או לעמוד עליו לרגע קטן על המזרן, כמובן). דבר זה מסב עונג רב לילדים אלו, ויכול לתרום לשיפור התפרצויות זעם, סרבול מוטורי, תקיעוּת חברתית ועוד מגוון קשיים בתפקוד הכללי.

11. ציור על גובה: חיזוק המערכת הווסטיבולרית וחיזוק חגורת הכתפיים.

12. עיסוי בהצלבה לתינוק (אותו דבר ניתן לעשות גם לילד בוגר): חיבור יד ורגל נגדית בחציית קו אמצע והצלבה מסונכרנת. פעולה זו עשויה לתרום רבות לזחילה תקינה ולהשפיע על מגוון תחומי החיים בהתפתחותו העתידית של הילד.

13. שילוב של עיסוי עמוק וכווצ'וצ'ים תוך כדי ההצלבות.

14. שילוב מתיחת שרירים גדולים תוך כדי פעולת ההצלבות.

15. הצלבות של הצד השני.

16. עיסוי פנים עם קרם עדין והתמקדות בשרירי העיניים: תורם לתפקודי למידה שונים.

17. עיסוי פנים והרפיה בשילוב דמיון מודרך ומגע עדין.

18. נדנדה באוויר עם מתיחות ונענועים: עובד על מערכת המגע העמוק הווסטיבולרי. תורם לאיסוף קשב, להתנהלות רגועה ועוד.

20-19. עמידה מוצלבת על גובה (יד ורגל נגדית מתוחות קדימה ואחורה בהתאמה): מתכוננים ואז קופצים ומחליפים בין הידיים והרגליים (יד שהייתה אחורה בקפיצה עוברת קדימה בו זמנית וכן להפך). קפיצה מוצלבת תורמת מאוד לכל התפקודים החברתיים והלימודיים (רכישת שפה, קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, שליפות, הבנת קודים חברתיים ועוד). כדאי להתמיד באופן קבוע, וכל המרבה הרי זה משובח.

21. קפיצה בחבל - חשוב מאוד ומשפר תפקודים כללי. מגיל שנתיים וחצי אפשר ללמד ילד לקפוץ בחבל. כדאי להתמיד באופן קבוע, וכל המרבה הרי זה משובח.

בחן את עצמך

מגוון תופעות תפקודיות ודפוסי התנהלות שניתן לשפר בעזרת טיפול בגישה

הגישה עוסקת בקידום תפקודים, ולכן כל תפקוד שבאופן קבוע התנהלותו לא בנחת בשמחה ובסקרנות - ידליק נורה אדומה.

בגיל מבוגר: האם אני לא שמח במה שיש לי, מחליף עבוד

בפעולה
צילום: דעאל סבטיה
בפעולה
צילום: דעאל סבטיה

ות בקצב, מתקשה להתמיד, קשה לי ביצירת קשרים חברתיים. האם טוב לי בעולם?

בגיל בית הספר: האם הילד לא שמח לקרוא, פותר תרגילי חשבון לא בקלות, מתקשה לקלוט אנגלית, נעלב, רגיש, זועם, קוטר, מתלונן על כאבי ראש, שונא את בית הספר, כותב בכתב חרטומים, מתקשה להעתיק, אין לו חברים, אומר לכם הרבה "מה???", מרבה לומר "משעמם לי", מתקשה להתרכז ולהקשיב בבית או במסגרת החינוכית.

בגיל צעיר - אם אתה רואה שתפקוד הילד לא תואם גיל, זחילה, הבנה, תקשורת, דיבור, הבנת סיטואציות, בכי מרובה, ישן רק בתנאים מאוד מסוימים ואם לא - מתעורר בקלות, בררן מאוד באוכל, נמנע ממגע עם מרקמים שונים (דבק, דשא, חול וכדומה), קושי חברתי כלשהו

להצטרפות למגזין פנימה לחצי כאן