אשה בעידן המודרני: האשה כאם

כרמית פרויס מהמכון לחיי המשפחה בטור שלישי על מקומה של האישה בעידן העכשווי ועל האשה כיולדת וכאם.

כרמית פרויס- המכון לחיי המשפחה , ט"ו בשבט תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Thinkstock

"הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל ב). רחל באה בדרישה ליעקב.

האמנם? טוב מותה מחייה? בבנים היא רואה את יעודה היחיד? רחל ידעה שהיא בונה את בית ישראל! לא פחות!

כבר עמדנו על מהות האשה כאדם, בעלת שליחות אלוקית וכאשת איש בהיותה עזר כנגדו. ובכל זאת קל לנו להתחבר לרצונה של רחל –להיות לאם, גם בעידן המודרני. הכמיהה הטבעית של אשה לפרי בטן היא עצומה מאד. "אין שמחה אלא בהתחדשות מתמדת ואין התחדשות מתמדת אלא בפרי הבטן, שפרים ורבים ותולדותהם כיוצא בהם." (הרב אליהו כי טוב)

זכית בכח ההולדה - מתנה בעלת עוצמה המהווה ביטוי לנשיותך מעצם היותך "חוה".

"ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי" (בראשית ג כ) רשי מסביר במקום: "נופל על לשון חיה שמחיה את ולדותיה."

כל כולך מלאת שמחת ההתחדשות, גופך מובנה ככלי מחזיק ברכה לנשיאת בריאה חדשה ברצון השם. נפשך מייחלת שיפתחו שעריי הילודה ואת משתוקקת להקים משפחה.

ניתן לראות באימהות נדבך נוסף על השליחות האלוקית ועל היותך "עזר כנגדו" אך גם ניתן לראות באימהותך את השליחות האלוקית והזוגית שלך. שהרי בכך את מממשת באופן מוחלט את היותך "עזר כנגדו", כיון שמצוות "פרו ורבו" מוטלת על האיש.

לאחר החטא הראשון האיש והאשה נענשו בתפקיד מהותי ומרכזי של כל אחד מהם. אל האיש אמר "בזעת אפך תאכל לחם" ו... "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך "(בראשית ג טז )

כמה עצב וקושי יש בהריון ולידה ופי כמה וכמה עצב וקושי בלעדיהם? וכמה אנו מייחלות להם?

מעשה באשה הרה שהייתה ספק בהכרה משך מספר חודשים, בקושי בא דבר מאכל אל פיה והיא מסוחררת, מתעלפת ושבה להכרה וחוזר חלילה. בעלה לא מש ממיטתה. מנסה את מזלו אולי כפית מעדן אולי לגימת תה מתוק... משהו. יום אחד כשהוא אמר לה שהוא הולך להביא את הילדים מהגנים וחוזר עוד מספר דקות, היא חשבה שזוהי הזדמנות לעשות מחווה לבעלה, מעין הודיה על כל הטוב והחסד שעושה עימה, חשבה ועשתה.

היא קמה להכין לו כוס קפה בדיוק איך שהוא אוהב. כשהוא חזר ומצא אותה שרועה מעולפת על רצפת המטבח הוא התמלא עצב... כשהיא התעוררה היא פרצה בבכי ואמרה "כבר חודשים שאני לא מתפקדת אתה עושה הכל לבד. אני שבר כלי אפילו מחווה קטנה לא הצלחתי לעשות עבורך". הוא התפלא מאד "את שומעת מה את אומרת??? את מגדלת בקרבך דור! את זוכה להוריד נשמה לעולם! את שותפה של הקב"ה ביצירה! אני רק רוצה להדבק בך צדיקה שלי. ומוכן להיות ה"משמש" שלך ושל הילדים. אני עושה דברים גשמיים, טכניים ואת יוצרת עולמות "

לו רק ידענו כמה זכינו... אם תחושות הגוף שאנו חוות בהריון לא היו מטשטשות לנו קצת את תחושת הנשמה ספק אם היינו עומדות בעוצמות הרוחניות הטמונות בהריון ובלידה. (ליד- ה' )

חוה, אם כל חי, בעצב תלדי בנים??? יש בכוחנו להפוך את הקללה לברכה (מלבד האפידורל ישתבח שמו !!!) כל הריון ולידה אשה קונה בעצב ו...בשמחה נשמה מאת השם. שותפות שמעל הטבע.

שלושה שותפים באדם הקב"ה אביו ואימו. ( קידושין דף ל עמוד ב) השותפות הזו היא הברכה.

השותפות שלך ושל בעלך כשהשכינה שורה בינכם, עולה מדרגה בשותפות שלכם עם הקב"ה ביצירת האדם.

כשאת מתברכת בפרי בטן והשותפות נשמרת היטב, את זוכה להיות "כלי" קודש מחזיק ברכה. את יוצרת ומייצרת המשכיות כי "לא תוהו בראה לשבת יצרה".את חיה ומחיה את ולדותייך כל הימים. מגדלת ומתגדלת, בהיותך עיקר הבית את בונה משפחה לתפארת ויוצקת בה תוכן של אחדות ואהבה וכך הקללה של "בעצב תלדי בנים" הופכת לברכה שבה את... "אם הבנים (והבנות ) שמחה"!

כרמית פרויס - מכון "לכתחילה" לחיי משפחה