נשים בצבא: שוויון על חשבון האיכות

בנות נדחפות לתפקידים שאינם מתאימים להן מבחינה פיזיולוגית על חשבון בריאותן הפיזית ותוך הורדת רף הכשירות של היחידות הלוחמות. דעה

רונית דרור , י"ב בניסן תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: אביר סולטאן, פלאש 90

שילוב חיילות וחיילים בשירות צבאי מעולם לא היווה בעיה בצה"ל. בכל שנות קיומו, שום רב לא התנגד ולא התקומם, בוודאי לא בפרהסיה ולא בעוצמות ששומעים כיום. עד שהחל מסע קידום שילוב נשים לוחמות בשירות משותף.

זו דוגמה כיצד שופכים את התינוק עם מי האמבט. נראה כי במהלך הזה, נסדק המרקם העדין שחיבר בין החיילים הדתיים לבין הצבא. על פי הראיונות והיחס המשתלח לאחרונה כלפי חלק מרבני המכינות הקדם־צבאיות, יש תחושה שהצבא שלנו מצא לעצמו "אויב" חדש במקום חמאס וחיזבאללה. כאילו לא הם השולחים את מיטב בניהם ליחידות המובחרות בצה"ל.

בתקווה שהסדק לא ייהפך לקרע, חייבים להצביע על מהות הבעיה, והיא דחיפת הבנות לתפקידים שאינם מתאימים להן מבחינה פיזיולוגית, בכל מחיר, על חשבון בריאותן הפיזית ותוך הורדת רף הכשירות של היחידות הלוחמות. המהלך קומם גם את אלה הרואים בצה"ל גוף שתכליתו היחידה שמירה על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. שילוב נשים כלוחמות, לצורך קידום שוויון, מתנגש עם תכלית הצבא.

מי שמחובר לצבא, רואה שדובר צה"ל עסוק בקידום תמונות, סרטונים וכתבות על חיילות לוחמות. תמונות אטרקטיביות שמעוררות בקרב בנות איכותיות את יצר ההרפתקנות והנחישות לתרום למדינה. הקידום הזה זוכה לדחיפה של היוהל"ם (היועצת לענייני מגדר של הרמטכ"ל), שמיישרת קו עם ארגוני הנשים הדוגלים באג'נדה פמיניסטית רדיקלית. אלו דורשים שוויון עבורנו הנשים בכל מקום, גם אם הוא לא באמת מקדם אותנו וגם אם הוא פוגע בנו.

מתגייסות רבות והוריהן לא יודעים על הסיכונים, על השירות הקשה, על הפציעות, שביחידות מסוימות (קרק"ל ודומיו) עומדות על 46% ובאחרות מרקיעות ל־70% (תותחנים). הן לא יודעות שלצורך שילובן, הצבא הוריד את הרף והרמה, והיחידות המעורבות נחשבות לפחותות מבחינת רמתן המבצעית. בדו"ח האחרון התריע נציב קבילות החיילים על חוסר רצון של חיילים לשרת ביחידות מעורבות ושל קצינים לפקד בהן. ללא קשר לדת.

חברות כנסת טענו כי הצבא האמריקני פתח שעריו לגיוס קרבי של נשים, אפילו במארינס. לטענתן, בגלל שהשירות הצבאי הקרבי המשותף בארה"ב הוא כה נורמטיבי, אין שם פגיעות וסיפורי הטרדות מיניות. אלא שהמציאות והאמת אחרות. אף שהצבא האמריקני והבריטי פתחו שעריהם לנשים בתפקידי לחימה, מעט מאוד נשארות שם לבסוף, בעיקר בשל חוסר יכולתן להשתלב בתפקידים הללו. צבא ארה"ב אינו מוכן להוריד את הסטנדרטים שלו. ביחס להטרדות המיניות, רק לאחרונה שמענו על שני סיפורי ענק של חברים ליחידה, שהעלו סרטוני הצצה ומין לרשת ווטסאפ, וגם צבא בריטניה מתמודד עם שערוריות דומות.

נשים יכולות להשתלב בתפקידים רבים בצבא כמו קשר ומודיעין ועוד, ולהגיע לדרגות הכי בכירות, לא פחות מגברים. הוכחנו זאת. מדוע אנחנו צריכות תת־אלופות ואלופות בחילות שאין לנו הנשים שום סיכוי להתמודד עם הגברים? נבצר מבינתי.

רונית דרור היא עובדת סוציאלית ודוקטורנטית בתחום אלימות במשפחה באונ' חיפה