"זה לא יום עצוב אלא יום של גבורה"

אמו של בניה ריין הי"ד מבדילה בין הזיכרון הפרטי והלאומי. "בניה היה הילד הראשון שנולד ביישוב והראשון שנקבר".

בני טוקר , ג' באייר תשע"ח

בניה ריין הי"ד
בניה ריין הי"ד
צילום: באדיבות המשפחה



טוען....

חגית ריין, אמו של רב סרן בניה ריין הי"ד שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מספרת לערוץ 7 על תחושותיה ביום הזיכרון ולאחריו ביום העצמאות.

"אצלי יש הבדל בין יום היארצייט שהוא יום הנפילה, שביום הזה יש הרבה אבל ובכי כי אני מרגישה שהנשמה שלו יורדת, לבין יום הזיכרון שזה יום גבורה. ביום הזה אני חושבת על החיילים שנהרגו אבל גם על המורשת שהם השאירו".

ריין מספרת שביום הזיכרון, כמו בימי השבעה, מגיעים המוני מבקרים לביתה. "אתמול היו פה עשרות, מהחייל הכי פשוט ועד אלופים וראש אמ"ן שלא מוותרים ומגיעים. זה מדהים שגם היום שומעים סיפורים חדשים שלא ידענו. אתמול שמעתי סיפור קשה מהמלחמה ולא ישנתי כל הלילה".

לצד הקושי היא חשה בגאווה גדולה. "בשנת השבעים של המדינה אני מרגישה צורך להודות לקב"ה על כל הניסים שקרו לנו. בניה היה הילד הראשון שנולד בקרני שומרון והילד הראשון שנקבר פה. זכינו שהוא נהרג במדינת ישראל על הגנת העם בזמן שהחיזבאללה רוצה לפגוע בנו".

"אני אומרת לכולם תחבקו את החיילים, תשלחו להם מיסרונים, תכתבו בגאווה ברשתות החברתיות על החיילים. אני לוקחת לכל מקום שקיות עם צ'ופרים לחיילים", היא מוסיפה.

ריין רואה את המעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות כמעבר הכרחי. "אם יודעים שבזכות חיילי צה"ל אנחנו כאן, אז טבעי שיום העצמאות יהיה אחרי יום הזיכרון. כל מי שבא לבקר אותנו, יודע שיום הזיכרון הוא עד שבע וחצי ואז אנחנו הולכים לתפילה חגיגית ומחר בבוקר אחרי התפילה והלל אנחנו עושים סעודת הודיה לזכר ילדי היישוב שנפלו".