האמת והשלום יאהבו

הייתי מצפה שדווקא מי שמעלה על נס את כבוד האישה וחרותה לא תבטל במחי יד ובאופן פטרוני את הדעה שלי ושל רבות רבות מחברותי לדרך.

יעל בן שלמה , י"ז באייר תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

אני מאמינה גדולה בכח נשי.

גדלתי על ברכי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל וראיתי מהו כבוד אמיתי ויחס ראוי לאישה. הרבנית היא מהפכנית ואישה גדולה בכל קנה מידה, ותמיד היה זה בגיבוי מלא של הרב ובהערכה עצומה שלו אליה.
אפשר לומר שאני מתחברת לפמינזם אבל מבלי לוותר על התורה שלמדתי וגדלתי בה.

בעקבות הפולמוס על כנס הרבנים והפוסטים שפורסמו, חלקם ממקום של התרסה וחלקם ממקום אמיתי של כאב נשי, אני מנסה לדייק לי את הדרך...

אז אולי אתחיל מהסוף...

אמנם זה לא נוגע לגופו של עניין אך בהחלט נקודה עקרונית: מפריע לי מאוד שמנכסים את הקול שלי.
קראתי את שלל הפוסטים והתגובות ותהיתי לעצמי מדוע ולמה מוצגת המחאה הזו כמחאה של כלל נשות המגזר כשבפועל זה כל כך רחוק מכך??

הייתי מצפה שדווקא מי שמעלה על נס את כבוד האישה וחרותה לא תבטל במחי יד ובאופן פטרוני את הדעה שלי ושל רבות רבות מחברותי לדרך.

אז אני סבורה שלגיטימי לקיים כנס לאוכלוסיית הרבנים מבלי שנשמיע כל זעקה ונהי נשי. אני לא מרגישה מודרת בשל כך וגם לא מקופחת ולחלוטין לא חשה שזה פוגע כהוא זה במעמדי כאישה מעורבת, פועלת ויוצרת.

בדיוק כפי שאני נוהגת לארגן מספר פעמים בשנה כנס נשי גדול לנשים בלבד ואף גבר לא מרגיש מושפל או מודר.

וקשה. קשה לי מאוד הזלזול הפמינסטי ברבנים והקטנה שלהם. לא חושבת שכדי להעלות על נס את הכח הנשי צריך לבזות גדולי תורה. אני גם לא רוצה, בשם היותי אישה, לוותר על אמונת החכמים שלי, אני רואה ברבנים גדולי תורה ומנהיגים, וערך מרכזי בתורה זה "ועשית ככול אשר יורוך". (כמובן כל עוד זה בהתאמה לחוקי התורה)

לגמרי לא תקין ולא לגיטימי בעיני לכפות כנס מעורב על רבנים ולעיתים נראה לי שלמעשה לב העניין פה הוא המאבק נגד המוסד הרבני.

כיום, כמעט בכל תחום אחר בחיים (למעט צבא שזה נושא לדיון בפני עצמו) נשים במגזר שלנו יכולות להשתלב באופן זהה לגברים.

כשזה מגיע לתחום ההלכתי זה אכן יותר מורכב; מצד אחד, מבורך כל כך שנשים לומדות יותר ויותר תורה, והרב מרדכי אליהו שהיה מומחה עולמי במראות אמר לא פעם: 'לי יש את מסורת המראות של הבן איש חי ושל כף החיים, שאימי מורתי למדה מהם'.... כך שגם בקיאות הלכתית נשית הייתה קיימת עוד טרם עידן הפמיניזם.

מצד שני, אי אפשר להתכחש ליסוד מאוד מובנה ביהדות לגבי מסירת התורה והפסיקה דרך גברים החל ממתן תורה, אי אפשר גם להתכחש להיות מרבית מהפוסקים בעלי וותק של שנים רבות שהוקדשו אך ורק ללימוד תורה מקיף ומעמיק, ואי אפשר להתכחש לכך שבתורה, מה לעשות, יש שוני בין גברים לנשים ובסופו של דבר כולנו מאמינים שמשה אמת ותורתו אמת.

אבל בשורה התחתונה, אני מאמינה בכל לב שאישה יכולה לגשר על הפערים הללו ולמצוא מקום רחב ומכבד וטוב לא פחות מגברים, בדיוק כפי שדבורה הנביאה ומרים ויעל היו מנהיגות דגולות מבלי לחוש נחותות ופחותות. או כמאמר הפתגם החכם שווה אבל שונה. ובעיני שווה במעורב שווה גם בנפרד.

וחשבתי לעצמי שאולי במרוץ לפמינזם איבדנו מעט מהענווה שלנו, כי עם כל הכבוד לבית המדרש הנשי, ויש כבוד, הוא עדיין צעיר לימים ואולי מן הראוי שיתנהל בקצת יותר ענווה ודרך ארץ בפני מסורת רצופה וארוכת שנים. שינויים מתרחשים כל הזמן, תהליכים קורים, אבל יריקה לבור ממנו שתינו מים לא תוביל אותנו למקום טוב יותר.

אלו הדברים בתמצות ולא נותר לי אלא לייחל שהאמת והשלום יאהבו.

הכותבת היא אם לשבעה, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך, מנהלת גרעין קהילתי בעיר מודיעין וחברת סניף הבית היהודי