הפוסט המלא
למה הזמנתי סרבן גט

בפוסט ארוך בדף הפייסבוק שלו הסביר ח"כ יהודה גליק מהליכוד מדוע הזמין לכנסת את סרבן הגט ירון אטיאס. "חשתי השבוע טעמו של גיהינום".

ח"כ יהודה גליק , י"ד בסיון תשע"ח

ח"כ יהודה גליק
ח"כ יהודה גליק
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הדברים שייכתבו להלן נכתבים בכאב כל כך עמוק שכמוהו לא חשתי זמן כה רב.

הפוסט יהיה ארוך מאד ובו בין השאר מענה על שאלת הפגישה שלי עם ירון אטיאס (האיש שבית הדין קבע שהוא סרבן גט), על מיקום הפגישה בכנסת ועל איך שאני רואה את הדברים שארעו בעקבות כך בכנסת, בתקשורת וברשתות החברתיות.

מי שאין לו סבלנות לקרוא אז השורה התחתונה היא שנכון לרגע זה אין גט. משמעות הדבר שככל הנראה אביהם של שלושה ילדים, שהגדול שבהם בן 11 עלול להיכנס בקרוב לכלא, ואימם תמשיך להיות כלואה על ידי בעלה שאינה חפצה בו.

ולעצם העניין:

עם פרסום פסק בית הדין קראתי אותו ומיד פרסמתי את החלטת בית הדין בעמוד הפייסבוק שלי וקראתי לכל מי שיכול, לפעול בהתאם לפסק הדין.

בפסק הדין נכתבה רשימה ארוכה של החלטות המבוססות על "הרחקות דרבנו תם" שיש לנהוג כלפי הבעל , אשר בית הדין קבע שהוא חייב לגרש את אשתו בהקדם.

מי שקורא את פסק הדין מבין שמטרת בית הדין אינה הסנקציות. החרם על כל חלקיו נועדו למטרה אחת והיא להביא לגירושין. ועל כן בקריאת פסק הדין של בית הדין תפס את עיניי דווקא המשפט שהופיע בסעיף 1 "בית הדין פונה לכל מי שבידו לשכנע את המשיב להתגרש בהקדם".

לפני שהחלטתי לבדוק אפשרות לסייע בעניין השתדלתי לעקוב אחרי השתלשלות הפרשה.
קראתי את הפוסטים שכתבו הבעל והאישה ואז האזנתי לראיונות שהוא נתן הן לאברי גלעד והן לאסף ליברמן ורועי שרון בתוכנית הבוקר שלהם.

לאחר מכן האזנתי קשב רב לראיון שנתנה אשתו לאמילי עמרוסי ו עמיחי אתאלי‏. לאחר כל זה הבנתי שאכן מדובר במקרה קשה מאוד והסיכוי להצליח להביא לגט קטן ביותר אך חשבתי שמצאתי סדק קטן שהרגשתי שמן הראוי לתת לו צ'אנס. ידעתי שאם לא אתן את הצאנס, ולמרות שסיכויי הצלחתו קטנים, לא אסלח לעצמי כל החיים על שלא ניסיתי.

מזה מספר שנים אני עסוק לא מעט בהקשבה לגברים ולנשים בתהליכי גירושין. המצוקות נוראיות לגבר, לאישה, לילדים, להורים, לאחים ולאחיות ולכל הסביבה.

בעבר אף הצלחתי במספר מקרים להביא לשחרור מספר עגונות. מכיוון שכך ביקשתי לבחון האם יש סיכוי שאוכל לפעול בהתאם להנחיית בית הדין ולהביא לגט.

אני מוכרח לציין כי באופן אישי בכל תחומי החיים בכלל ובענייני גירושין בפרט אני לא מאמין בכוחנות או בחרמות אבל מרגע שבית הדין קבע את אשר קבע בהחלט תמכתי בקיום הנחיויותיו הן לבעל והן לציבור אך בכללם גם את הסעיף הראשון הקורא לפעול לגירושין.

החלטתי לנסות וקבעתי לעצמי תנאים בסיסים:
א. לרכוש את אמון שני הצדדים – שזה אומר להקשיב באמת למה שהם אומרים וללא שום שיפוטיות
ב. לפעול בהקדם לפני שבית הדין יחמיר את הסנקציות וישלח אותו לכלא
ג. לפעול בחשאיות מוחלטת בשיא הרגישות והענייניות ובעדינות של סכין מנתחים, של קיסם שיניים עשוי משי.

בשלב ראשון פניתי לאשה מזל דדון אטיאס והצעתי לנסות לגשר.
תשובתה היתה שלא נראה לה שיש לכך סיכוי, לאחר שכבר ניסו לפניי והאחרון שבהם היה הראשל"צ הרב שלמה עמאר ולא הצליחו, אך יחד עם זאת היא לא הביעה התנגדות לנסות.

בשלב הבא יצרתי קשר עם הבעל והצעתי לו אותו דבר והוא מיד הסכים. העדפתי שהדבר יהיה בשיחת פנים אל פנים ולא בשיחת טלפון ועל כן שאלתי אותו אם נוכל להיפגש.
הוא אמר לי שהוא נמצא בירושלים באותו יום. מכיוון שהיה מדובר ביום שני, יום שאני מוכרח להיות במליאת הכנסת, ציינתי שאשמח לפגוש אותו בירושלים.

כשהרהרתי על אפשרויות מיקום הפגישה המטרה שלי היתה אחת שאיש לא יראה אותנו יושבים.
מכיוון שאיני חבר בחסמבה ואין לי מערת סתרים עמדו בפניי שתי אפשרויות בלבד. האחת לשבת בבית קפה בקרבת הכנסת.

אופציה זו פסלתי מיידית מכיוון שכל מי שישב איתי אי פעם בבית קפה בשנים האחרונות יודע שאין מצב שאני יושב בבית קפה מבלי שרואים אותי מזהים אותי ובאים אליי עם בקשות סלפי ועצות טובות ומשאלות ובעיות וכו'... וכמובן מיד מנסים להבין מי שותפי לפגישה ועל כן אפשרות זאת נפסלה על הסף.

האופציה השניה שבאה בחשבון היתה הכנסת. ברור לחלוטין שאין מדובר במזנון הכנסת או באחת הוועדות. ברור לחלוטין שלא אצטלם איתו. ברור לחלוטין שלא אסתובב איתו במסדרונות הכנסת.
על כן חשבתי מניסיוני שלשכתי בכנסת היא המקום האידיאלי. הלשכה שלי בכנסת נמצאת במקום מאד לא בולט בבניין. עד היום הזה כשרציתי לפגוש אנשים בצינעה זה היה המקום האידאלי.

בהזדמנות זאת אציין כי עד אותו רגע הראיונות שלו היו רק רדיופונים ומדובר בפרצוף לא מוכר כך שגם אם יילך במסדרונות הכנסת הסיכוי שיזוהה קלוש.

מה עוד שכפי שקבע גם היועץ המשפטי של הכנסת: "התפישה העקרונית המשטרית היא שהכנסת היא "בית העם", ושעריה פתוחים בפני העם ולא רק בפני "מיוחסים", נכבדים ושועי ארץ, או רק בפני כאלה שעברם או "גיליון ההתנהגות" שלהם ללא רבב".

וכך אכן היה וישבנו ושוחחנו והקשבתי לו במשך שעה משעה 18:00-19:00 באותו ערב של יום שני. הפגישה הסתיימה וליוויתי אותו למעלית. איש לא ידע ואיש לא היה אמור לדעת. לא היה מדובר בצעד הפגנתי או בצעד מחאתי אלא בפגישה עניינית.

בדיעבד הסתבר לי שהוא בחר להסתובב בעצמו בבניין לפני שיצא. דבר שבהתאם לקביעתו ההגיונית של היועץ המשפטי אין בו שום בעיה.

בסביבות השעה 19:45 מסתבר שאחת העוזרות של חברת הכנסת רחל עזריה זיהתה אותו וכמו כן הצליחה לגלות שהוא הוזמן לכנסת על ידי. (דבר שעד לרגע זה לא ברור לי מניין ידעה זאת).

בשעה 19:50 בעודי יושב במליאת הכנסת משוחח עם השר אלקין עלתה חברת הכנסת עזריה לדוכן הנואמים וגינתה אותי בפומבי לעיני כל ישראל על הזמנתו לכנסת.

אני מוכרח לומר שאכזבתי מחברת הכנסת היתה גדולה מאד מכיוון שאנחנו מדברים בינינו לא פעם. הדבר הראשון המתבקש לעשות לבוא ולשאול בוודאי בעניין כל כך רגיש שיש בו משום דיני נפשות.

חברת הכנסת עזריה בחרה להשתמש ישר בפטיש 5 קילו. לא זו אף זו גם לאחר הנאום לא ניגשה לדבר איתי לאחר שהיתה עסוקה בלצייץ ציוצים ובלשלוח את הצוות שלה להוציא הודעות לכל העיתונות הכתובה והאלקטרונית ולהציג עצמה כמגינת הצדק העולמי. מיותר לציין כי לולא עלתה להודיע על כך קבל עם ועולם איש לא היה יודע על דבר פגישתנו כפי שאכן קיוויתי שיהיה.

מכיוון שהרגשתי שמדובר בנושא כל כך רגיש וכל כך עדין וכולו דיני נפשות קיבלתי על עצמי באותו רגע להמשיך ולא לשתף פעולה עם הפיכת הנושא להתקוטטות פומבית בעיקר משום שחששתי שבעת הזאת עם כל הרגישות כל מילה מיותרת עלולה לגרום נזק בלתי הפיך למאמציי.

על כן בחרתי לא להגיב וכל עשרות העיתונאים שפנו אליי ואל דוברי באותן דקות קיבלו את אותה תגובה שאני בוחר שלא להגיב. ייתכן וגרמתי שלא במתכוון לכך שהיו שפירשו את שתיקתי כאילו יש לי מה להסתיר אך להבנתי הצנועה זה היה הצעד הנכון לנקוט בו באותו רגע.

זה כמובן הספיק כדי לתת לעיתונאים במה להכפשתי. להגדיר את המעשה "מעשה נבלה" ועוד כהנה וכהנה. קיבלתי את כל אותן הכפשות באהבה כיוון שבאותו זמן עיניין אותי רק דבר אחד – השגת גט. כל השאר לא עיניין אותי. גם כאשר דוברי וצוות יועציי נזעקו,בצדק, להסביר לי כמה נזק גורם שאיני מגיב. לכולם השבתי שמדובר בזמן רגיש מידיי, ואינני רוצה לעשות טעויות שאצטער עליהן, גם אם המחיר יהיה ביקורת ציבורית.

באותה שעה הדבר שהיה הכי חשוב לי לעשות היה ליצור קשר עם האישה מזל דדון אטיאס ולעדכן אותה על ההתרחשויות וכן לשוחח איתה על הצעדים הבאים. היא ביקשה שנדבר מאוחר יותר בלילה מכיוון שאחד מילדיה קודח מחום והיא צריכה לטפל בו. אמרתי לה שמספר הפלפון שלי לרשותה ושהיא יכולה להתקשר אליי בכל עת שתבחר מסביב לשעון.

בסביבות השעה 20:45 דקות ספורות לאחר אותה התקשרות ביני לבין מזל הגיע תורי לעלות ולנאום למשך 3 דקות במסגרת קריאה ראשונה. בחרתי לנצל את זמני כדי לעסוק בתופעת האלימות המילולית והמשטרתית. (זאת לאחר שכמה שעות מוקדם יותר אחד מחברי הכנסת נשא נאום שכולו שנאה והסתה כלפי חבר כנסת אחר וכן מפני שנושא אלימות המשטרה היתה על סדר היום של רבים מחברי הכנסת הערבים). ביקשתי להעביר מסר של הרגעת רוחות.

ואז נחשפתי למופע אימים שאיני זוכר כמותו מאז שאני בכנסת. הD-9 יצא מהאפסנאות. החל מחברת הכנסת רויטל סוויד ולאה פדידה ורחל עזריה ועוד חברות נוספות שהצטרפו אליהן שהחליטו שהן לא יתנו לי לדבר עד שאתן להן כאן ועכשיו הסבר להזמנת ירון אטיאס. מכיוון שהיה ברור לי שמדובר בעיתוי רגיש, וחששתי שאכשל בלשוני, חשבתי שהדבר הנכון באותו רגע היה "והמשכיל בעת ההיא יידום".



טוען....

הזמן שניתן לי לנאום היה 3 דקות אך במשך 6 וחצי דקות הן פשוט לא נתנו לי להוציא מילה מהפה וצרחו עליי בצרחות אימים. יתירה מזאת בין שאר הצעקות על הפרת הוראת בית הדין ועל המזבח הבוכה, פגעו בי יותר מכל הצעקות איך לא אכפת לי מאותה אישה, וזה דקות ספורות אחרי שסיימתי את ההתכתבות ההדדית איתה. ואף על פי כן הייתי משוכנע שהדבר האחרון שמתאים לעניין כזה הוא להפוך את זה לנושא להתקוטטות פרלמנטרית.

בשלב מסויים פניתי ליו"ר הישיבה חבר הכנסת חמד עמאר וביקשתי ממנו שיקרא אותן לסדר כי הן לא מאפשרות לי לדבר. במקום להיענות לבקשתי הוא נזף בי שלא אנחה אותו איך לנהל את הישיבה.
אך לאחר שהעניין נמשך גם הוא הבין שאין ברירה והוא קרא לרויטל סוויד וללאה פדידה לסדר פעם ראשונה ומשזה לא עזר נאלץ לקרוא להן לסדר גם פעם שניה ושלישית ולהורות על הוצאתן.
לתדהמת היו''ר הח''כית לאה פדידה לא הסכימה לצאת ועל כן היו''ר נאלץ להפעיל סדרניות שהוציאו אותה. (דבר שלא מנע ממנה לחזור לאחר כמה דקות בניגוד לתקנון).

כאן צריך לומר כי בניגוד להודעות השקריות שיצאו לתקשורת ושפורסמו אחר כבוד בכל ערוצי המדיה האלקטרונית והכתובה, חברות הכנסת יצאו מהמליאה לא במחאה כלפי, ממש לא, אלא במחאה על הוצאת פדידה וסוויד מהמליאה. המחאה כלפיי היתה בצעקות כוחניות בריוניות.

אך הח''כיות והתקשורת ידעו לנצל הזדמנות שאין סיכוי שהן יתנו לה לחמוק. חבר כנסת דתי ימני מתנחל מותקף על ידי קבוצת חברות כנסת היוצאות להגנת אישה אומללה מה יותר מגרה ויוצר כותרת מזה? יש מיזוגן תורן. ואכן כל התקשורת קפצה על הסיפור כמוצא שלל רב.

המשכתי באדיקות לשמור על החלטתי המושכלת שלא להוציא ולו מילה אחת פומבית על הנושא.
חברות הכנסת אכן הצליחו להעלות שוב את הנושא על סדר היום ותוך כדי לסדר לעצמן ולירון אטיאס עוד ראיונות בתקשורת והעונג רב. בין השאר הן הפכו אותו ליועץ לאבות גרושים ומרבים מהם הוא מקבל תמיכה.

ואני באותו זמן שוחחתי שיחה ארוכה עם מזל ושוב עם ירון ושוב עם מזל. וכך היה באותו לילה עד אחרי השעה שתיים בלילה עוד שוחחתי ביניהם בניסונות הגישור והתיווך.

המשכתי ואני ממשיך לקבל ריקושטים מהתקשורת ובהודעות אישיות וברשתות החברתיות על כמה אני רשע חסר אנושיות מינימלית ואיחולים לבביים למותי ועיתונאית שמקדישה מונולוג על כמה אני צריך להתבייש. לא בחלו גם בשימוש בניסיון ההתנקשות בחיי ובפטירת אשתי. כל האמצעים כשרים לדמוניציה ולדה לגיטימציה.

וכך נמשכו העניינים גם בלילות הבאים. חמישה לילות בשבוע האחרון הלכתי לישון קרוב ל3 לפנות בוקר בעקבות שיחות הדדיות עם הבעל ועם האישה.

וכל אותם ימים ההתקפות לא פוסקות. לא משנה באיזה נושא עסקתי ולא משנה על מה כתבתי מיד תגיע התגובה המשתלחת על הנבלה שעשיתי.

קיבלתי על עצמי שאני עובד רק בשירותו של הקב"ה ופועל לפי מצפוני יגידו עליי מה שיגידו אני מכוון למטרה אחת להביא לגירושין. כל השאר טפל. ובאותם ימים אני גם חולף במסדרונות הכנסת וחוטף מידידיי העיתונאים שאני חייב להתנצל על טעותי הנוראית וכן הלאה וגזרתי על עצמי שתיקה לטובת המטרה האחת הזאת.

יום חמישי בלילה קרוב לשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה יצאתי מפגישה בת שעתיים עם מזל ביישוב מגוריה בצפון הארץ והמשכתי בנסיעה הביתה כאשר בדרך שוחחתי שוב עם ירון.

הגעתי הביתה ב-3:30 לפנות בוקר מותש ורצוץ וחשתי שהפערים בין הצדדים לא גדולים. במהלך השבת שברתי את הראש איך פותרים את הפלונטר ושוב עלה לי בראש רעיון שאולי הצלחתי לעלות על משהו. מיד אחרי צאת השבת יצרתי קשר עם שני הצדדים והצעתי את הצעת הפשרה החדשה. ובעודי ממתין לתשובותיהם אני שוב מוצא המשך ההשמצות כלפיי ברשתות החברתיות בעקבות פרסום הראיון של מזל עם יאיר שרקי.

גם ביום ראשון הייתי בקשר עם שני הצדדים בניסיון למצוא את הנוסחא הגואלת. בשלב מסויים היה נראה שאכן הגענו לנוסחה ואז קבעתי ליום שני פגישה משולשת ירון ומזל ואני במקום נייטראלי ונסתר.
ואכן היום יום שני ישבתי עם ירון ומזל כשעתיים ועשינו מאמצים כבירים למצוא דרך להעלות את העגלה על מסלול של גט ויציאה לדרך חדשה אך עם הרבה דמעות בלב הגענו לדרך שכרגע נראית ללא מוצא.
הודעתי לירון ולמזל כי מבחינתי אין לי קצה חוט לצורך יצירת נקודת מפגש ביניהם ועל כן אני מרים ידיים.
כמו כן הבהרתי שבכל שלב שירצו להיעזר בי אני עומד לרשותם בשמחה.

ייאמרל לזכותם כי גם הם היו שותפים למתקפה שאני עובר בשבוע האחרון ועל כן בהמלצתם אני מפרסם את הפוסט הזה.

לצערי הרב עד לרגע זה אכן נכשלתי ולא הצלחתי להגיע לפיתרון. מצפוני כלפי ריבונו של עולם נקי! אני ניסיתי. אוי רבונו של עולם כמה שניסיתי ואמשיך לנסות ולהתפלל המון.

תובנות שלי מהסיפור לעת עתה:

א. בראש ובראשונה למדתי על עצמי חשיבותה של ענווה. שיש לא מעט דברים שאם אחרים לא הצליחו סביר להניח שגם אני לא אצליח

ב. למרות זאת אני שמח שהצלחתי לרכוש את אמונם של ירון ושל מזל שכתבו לי כל אחד מהם בנפרד הבוקר את הדברים הבאים (מובאים בהסכמתם) :

ירון: אני מאד מאד מודה לך על העזרה והמאמץ מרחיק הלכת הזה.... מאד מאד מעריך את השקעתך האדירה ורצונך הטוב. המון תודה על המאמץ העילאי לעזור לנו. ישלם הא-ל משכורתך השלמה

מזל: יהודה שלום. קודם כל, אני מודה לך מאוד על המאמץ והטרחה. על הנסיון למרות הסיפור המורכב.
תודה לך. אני מעריכה מאד את המאמצים שלך והלוואי ולא היו עולים לך במחיר אישי... היה לי ברור שאתה פועל בכנות ובלב נקי.

ג. גירושין זה עסק נורא כואב וחושף אמוציות אדירות בעוצמתן העלולות לפגוע בכל כך הרבה מעגלים ולהשאיר לא מעט צלקות. ועל כן אני אמשיך בכל כוחי לפעול לקידום חקיקה ופעילות ממשלתית לעודד לימודי הכנה לזוגיות. מה שטוב במדינות רבות בארצות הברית יכול להיות טוב גם בישראל. בקרב זוגות שעברו הכנה כזו היקף הגירושין והאלימות במשפחה מצטמצם באחוזים ניכרים. לקראת חתונה זוגות נפגשים עם צלם וטועמים את הסלטים ובוחרים שמלה וחליפה ותזמורת והכל עבור ערב אחד אך מעטים הם אלו שלומדים ניהול משק בית, תקשורת בין זוגית וכו... יש לעודד כמה שיותר זוגות ללכת לכיוון כזה לפני הנישואין.

ייתכן מאד ואם ירון ומזל היו הולכים לסדנא כזאת אוליי הם היו מגלים שהם פשוט לא מתאימים זה לזו.

לשמחתי, השרה לשיוויון חברתי גילה גמליאל חשה כמוני בעניין זה ולכן לקחה על עצמה להרים פרויקט של תימרוץ זוגות צעירים להשתתף בקורס הכנה לחיי זוגיות מוצלחים.

ד. רק בעוד מקרה אחד קודם זכור לי מערך של התקפות והשמצות וכינויי גנאי ותגובות אלימות כמו זו שחטפתי השבוע. היה זה כאשר העזתי לחשוב כי אלאור אזריה טעה בשיקול דעתו. אותו סוג של תגובות באותה עוצמה.

אולי הגיע הזמן שכולנו בין אם אנחנו מאמינים בחפותו של אלאור אזריה ובין אם אנו מאמינות בחשיבות להגן על כבוד האישה קצת לנשום עמוק לפני שמגיבים.

אין לי צל של ספק בכוונתן הטובות של אותן חכיות שנהגו באלימות מילולית תוך סתימת פיות אך האם זו הדרך? כן מותר להתווכח אבל אסור להשתלח. כן מותר לא להסכים אבל אסור לשלול את הלגיטימציה של האחר לחשוב אחרת או אפילו להחליט שלא מתאים לו להשיב. לו קמו הנשים ויצאו במחאה אולי היתה זו מחאה מכובדת אבל סתימת פיות ואי מתן זכות דיבור ואז לצאת בהודעה שקרית באילו נקטו במחאה מכובדת כלפי הימני הדתי המתנחל הקיצוני למען קדושת הפמיניזם לא מתאים!

ה. מזל האשה משוכנעת לחלוטין בצדקתה. היא אכן לא רוצה להיות אשתו של ירון ואינה רוצה להיות כלואה תחת ידיו כבת ערובה. ירון הבעל משוכנע לחלוטין בצדקתו מבחינתו איך הוא יוותר על הכלי היחיד שנותר לו לדעתו כדי להשיג את השיוויון בהורות על פי הבנתו.

בית הדין משוכנע לחלוטין בצדקתו שלא יעלה על הדעת שאדם יחזיק את אשתו כלואה כשהיא אינה רוצה בשום אופן להיות אשתו. ארגוני הנשים משוכנעות בצדקתן שיש להגן על אישה ולא להותירה לבד מול כוחנות הגברים. ארגוני הגברים משוכנעים בצדקתם שבתי הדין ובתי המשפט מרוב חמלה על הנשים משאירים את הגברים במציאות בלתי נסבלת.

הבעיה היא שהדרך לגיהנום רצופה אנשים הצודקים מנקודת מבטם ואכן חשתי השבוע טעמו של גיהינום.